יש לי ריח של כסף בידיים

של ברזלים ושפיכות דמים

אבל העיקר הוא ריח האדומים.

כייף למצוא מטבע בכיס

של מעיל מהחורף שעבר

עוד יותר כייף למצוא

חיסכון של שנים בקופסה

מתחת למיטה. עם פתק

שהעבירו לי פעם בשיעור

ושיר שכתבתי ועוד שורה

של שיר חדש

ציור של איש

וקטע מעיתון

"לא אני הוא זה שהתאהבת בו בסוף כיתה י'.

לא אני הוא זה שהסתכל אלייך בעיניים ירוקות בורקות, שהמיסו אותך.

...

לא אני הוא הנער שהפך אותך לאישה ואת עצמו לגבר, על המיטה שלו לאור נרות וקטורת בריח יסמין.

לא אני הוא הנער שבגללו בכית בלי הפסק ביום שהלך לצבא ובפעם הראשונה נפרדתם.

לא אני הוא זה שאמר לך חודשיים אחר כך שהוא צריך אוויר ומרחב- רק כדי שיוכל לשכב עם הפקודה הפלוגתית.

...

לא בגללי ישבת יחפה על הרצפה בחדר שלך, צרודה מרוב בכי, ונשבעת שלעולם לא תצאי עם בנים.

אני לא הגבר הזה ולא שואף להיות כמוהו.

..."

הסוף הוא טוב, זה רק מה שאני יכולה לומר לכם. הפי אנד, כמו שאומרים.

יש לי שפעת חריפה, כי לא יכולתי להפסיק לנשק. אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.