בינתיים.

קניתי נעליים, יפות שבא לבכות

בובתיות כאלה עם סרט סגול

שהמוכרת התעקשה שזה חום

כאילו חייה תלויים בכך

אמנם יש לי משקפיים (לנהיגה ולשורות האחרונות בקולנוע)

אבל איני עיוורת, לא צבעים ולא בכלל. סגול הוא צבע יפה יותר.

אני מתה לעוף

או לעשות באנג'י

או משהו מטורף אחר, מרטיט ומרגש

רגוע ושלו

או לקפוץ ממטוס

או להיות במטוס

או להיפגע במלחמה ולהרגיש שתרמתי למדינה ושיקרינו את פניי על מרקעי הטלוויזיות ברחבי המדינה ובעיתונים היומיים ושאחרים 

   יהיו גאים בי ושימלמלו לעצמם "איזו בחורה, איזו בחורה" ובראיון לערוץ המסחרי אומר שהכל היה שווה, כי הכל למען המדינה

או להכינס לשגרה ספורטיבית ולא מחייבת

ולמצוא לי גבר שאני לא אוהב אותו כמו את אח'שלי

להתאהב ולא לאהוב, כל הזמן.