אתמול בערב הגעתי הבייתה

הורדתי את התיק פתחתי את החלון

נשמתי את הרוח

אין רוח לא הייתה בכלל רוח היה חום

מגעיל ולחות וחרקים מעופפים

ואז סגרתי וישבתי

בפינה של החדר על הניילון שהורדתי מהכורסא היה אבק

והיו מכנסיים אפורות קצרות ואפור מכנס מתאים לאפור אבק אז המשכתי לשבת על הניילון מהכורסא

מכוניות עוברות וקווים של אור משרטטים על הקיר שממול

מכונית צופרת וקולות מעצבנים חודרים דרך החלון משמאל

שלחתי לו הודעה למרות שהאורנג' דיי זה בכלל ברביעי והוא אמר שלא לשלוח לו הודעות בימים אחרים

והוא לא ענה פחדתי שהוא כועס או שהוא מזיין עכשיו את לאורה בחדר הסגלגל שלה או בסלון מנאטוצ'י שלו

ואז בכלל הוא לא יענה לי ורק למחרת הוא ייזכר בעבודה משעמם לו בנקודה שהוא מחכה למעלית לרדת

הוא ייזכר בי הוא ייזכר בהודעה באילת בבירה הקרה במאנקיס בר בחול שבין האצבעות בחיוכים הזהובים בשמש

הוא ייזכר באיך שקיללתי את אמא שלו ואת האוכל המסריח שהיא מכינה ברגע בו העיניים נפגשות והוא גומר בפנים ונושם ואני נושפת

המעלית מגיעה והוא שוכח ואז לאורה מספרת ששלושה אנשים התקשרו בקשר לפגישות בשבוע הבא ואחד ביטל כי הוא נוסע לטיול משפחתי בקלאב תורקי

המכונית שלך מגיעה בשעה חמש ושם יעברו איתך על התוכנית אנשים מהחברה המתחרה

בערב הוא מגיע הבייתה ומוריד את התיק ופותח את החלון

שקט

הוא נזכר בי

רגליו נשמטות תחת נטל גופו המאוהב וליבו המעורער

יש לו מוח ריאלי, חה

מרצפות שחורות מבריקות

הוא לוקח את המכשיר כותב הודעה תעזבי קצת עצב אני אוהב קצת מהשאר

ולוחץ

על אדום

.