אותו לא וגם אותו לא, ואת הטלפון מאתמול זרקתי. כי אמרו שיש הרבה דגים בים.

כל מיני רגשות כאלה שאני לא סגורה לגביהם, זה לא אהבה וזה אפילו  יעליב אם אני אכנה את זה ככה

זה יותר חזק מ"יואו, תעשה לי ילד" ואני סתם ממש נואשת להשתמש בלב שאני ממציאה לי דברים

משתמשת באהבה כברירת מחדל, וזה מעורר הרגשת זלזול מגעילה.

אין לי נסיך לעשות איתו אהבה אז אני מסתפקת בליצן החצר שיפרק לי ת'צורה

ושום דבר לא אמיתי ושום דבר לא מנצנץ בעיניים ומפריח לי פרפרים בבטן

כמו בקיץ אלפיים וחמש או שזה היה בכלל ושש או וארבע אבל מי בכלל סופר את הזמן שעובר כמו חול בין האצבעות

הכל עובר ואני נשארת

עומדת...ומסתכלת...ומצפה שיחזור...ומצטערת על מילה שלא נאמרה או על חצי שכן

שכבתי על הרצפה, קרה מאבן וחמה מאוגוסט ויצרתי קווים של עיפרון שחור כמו נחלים דקיקים מהעיניים

הרגשתי עצוב אבל הרגשתי כנות

עשיתי אהבה עם נסיך.

תעשה לי נעים בגב עד שאני ארדם

כי פרפרים תמיד עפים, אבל לא תמיד חוזרים