| בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת.
לא העזתי לשאול מה קרה, אבל יכולתי לנחש. ניסיתי להשיג אותו בריצה. כשיצאתי החוצה ראיתי אותו כבר מתניע את המכונית ומתחיל בנסיעה, קראתי בשמו והוא קרא לי זונה. עליתי לדירה בצעדים מדודים ופחדתי להיכנס לחדר. להתפתות לפתוח את אחד הארגזים. לראות שם את כל המאתיים שבעים וחמש תמונות שלי ושל עופר. חלק צילמנו בים, חלק על ראש מצדה. חלק שלי עם פה פעור וחלק שלו עם עיניים מנצנצות. קשה לי להאמין שהוא מצא את זה, בעיקר לנוכח העובדה שהקפדנו- אני ועופר- להחביאם כה טוב. הושטתי יד ונגעתי בזה הקרוב אליי, תלשתי את נייר הדבק באיטיות רבה כאילו מחכה לי בפנים מפלצת. אורז. חתיכת בנזונה, הוא שם לי את האוכל של החתולים בתוך הארגז. אורז מסריח עם שאריות בשר שחורות. לקחתי את הארגז בשתי ידיי ופגעתי בול-פגיעה במראה. היא התנפצה לרסיסים שקופים מרשימים. מהארון שמתחת לכיור לקחתי את היעה והחלתי בטאטוא השברים. ראיתי את הנשמה שלי שוכבת שם מתה. החדר שלי היה מלא בדם, רסיסים שקופים ואורז לבן. וכך ישבתי וניקיתי את ערמת האורז עד עלות השחר.
| | בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת. בתשע הוא כבר היה בדירה בחזרה, ביקש סליחה . בתשע ועשרה הוא כבר היה בתוכי, מזיע עליי. בתשע עשרים וחמש שנינו היינו במקלחת, הוא מסבן לי את הגב, אני מגדימה טכניקה מיוחדת על הזין שלו, דבר שמשגע אותו. בעשר שנינו כבר היינו בחוץ. הוא נכנס למכונית שלו ונסע, אני לשלי. הדלקתי רדיו וחשבתי, ככה אני רואה את המשך החיים שלי? הוא בא עם הספרים שלי והגרנולה בשקית ואת מברשת השיניים הוא אפילו לא טורח לעטוף. אני מגלגלת עיניים וממשיכה לישון, הוא נכנס שנית, כולו רוח וצלצולים ומצפה לזיון של אחרי הכעס. ואם יום אחד אני אגיד לו לא? אסתובב עם פניי לכיוון השני ולא אתייחס אליו? עליתי לדירה כי רציתי לראות מה הפעם הוא הכניס לארגזים ומה הוא שכח, כהרגלו. בין עמוס עוז לאתגר קרת היה ספר שלו. ובמקום האורז המלא שלי הוא הביא את המגעיל שלו. נו, באמת. לקחתי את השקית שהוא אפילו לא סגר ובדרך לפח אשפה במטבח, מעדתי על הכיסא של הפסנתר וכל האורז התפזר מסביבי. וכך ישבתי וניקיתי את ערמת האורז עד עלות השחר.
| | | בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת.
היו שם אזיקים עם צמר ורוד ומצבטים ושוט מעור שחור. הצטמררתי למראה הדברים, העברתי עליהם את ידי והמגע הקר העביר בי רעד, של ספק פחד ספק חשק עז, בגב העליון. נכנסתי למקלחת חטופה וחיכיתי לו על המיטה כמו ילדה טובה וצייתנית. לאחר עשרים דקות של ישיבה על סף המיטה ועל ספו של השיגעון, שמעתי את דלת הכניסה נפתחת בחריקת צירים. שמעתי את הצעדים הכבדים שלו בדרך לחדר. הידית הורדה והדלת נפתחה. הוא עמד שם, מחזיק קופסה. הוא שפך את כל תוכנה על הרצפה שמתחת לרגליי ומבלי שיוציא מילה מפיו נשכבתי על גבי הרצפה הקפואה שגרגירי האורז שורטים את בטני. שמעתי אותו פותח אבזם, פותח רוכסן. הוא התכופף ויכולתי לחוש את חום גופו מהביל על גבי. הוא אחז במותניי וחדר לתוכי, החנקתי צעקה ורק קול המום נשמע. הוא משך לי בשיער ונשך לי את תנוך האוזן. האורז פצע את עורי. אחרי שהוא הלך, לא יכולתי לקום מהרצפה ונשארתי לשכב שם עוד שעה ארוכה. אזרתי כוחות והתיישבתי, מנערת את הגרגירים מגבי. וכך ישבתי וניקיתי את ערמת האורז עד עלות השחר.
[...]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
