איך פעם הכל היה אחר.

איך פעם צחקתי והייתי מאושרת עד השמיים מאיזה חבילת גומיות מסכנה.

איך לא היה לי את כל ההתלבטויות שיש היום.

איך פעם כשרבתי עם חברה זה היה על מי יהיה הרופא ומי ישחק את הרופא.

איך פעם לא חשבתי בכלל על העתיד. חייתי את הרגע.

איך פעם לא יצא לי לחשוב על: "עשיתי שיעורים להיום?" "יש היום מבחן?"

איך היום הכל השתנה.

איך היום אני לא יהיה מאושרת גם אם יביאו לי 100 חבילות של גומיות.

איך היום על כל דבר קטן אני מוצאת מה לא טוב בו ומתלבטת שעות.

איך היום כשאני רבה עם חברה זה יכול להגיע לריב של שבוע. על כלום.

איך היום אני לא מצליחה לחיות את הרגע.

איך היום אני כל הזמן מודאגת.

ללא כל ספק.

גיל 5 היה הרבה יותר אופטימי.

נו טוב,

פסימיות שליטה D: