קצת קשה לי לכתוב מכתב למישהי כל כך חשובה, ולנסות להסביר לה למה היא אמא לא טובה- אבל הנה. אני כותבת את זה. והגיע הזמן, שתדעי את האמת.

המכתב הזה נכתב מסיבה אחת.

הבת שלך.

אני רוצה להגיד קודם כל-

שאין לי כל כוונה לכתוב את המניעים שלה לעשות את מה שהיא עשתה. אם התחלת לקרוא את המכתב רק בגלל זה- את יכולה להפסיק כבר עכשיו. ואם לא, תמשיכי.

לקח לי זמן להבין, שהדבר הזה שמרחף לו מול העיניים שלי- בלי נשמה, ועם עיניים ריקות- זאת החברה הכי טובה שלי.

ונורא רציתי להגיד לך, שאני לא חושבת שאת אשמה.

אבל אם אעשה זאת... אני בטח אגרום לך למחשבות שגויות.

לכן אני אומר את זה חד וחלק, את אשמה.

חודש גרה אצלך בבית ילדה שונה- איך לא שמת לב?

חודש יושבת מולך ילדה אחרת- איך לא שמת לב?

איך לא שמת לב- שהיא נעלמת?

החלטתי לקחת אותה לשיחה, ולדבר איתה על הכל.

וכמה פעמים בשיחה, היא צחקה.

לא צחוק של מטורפת. ולא צחוק של פסיכית.

צחוק של... הצחוק שלה.

והבנתי... שהיא אותה אחת.

והסימנים הגלויים לעין הן לא דבר אחר חוץ מהבעת מצוקה.

את המקום שלה בליבי, לא יצליחו לתפוס לעולם.

אני אוהבת אותה.

ואת?

רוני אל תלכי\ גזוז.