אני עוברת מתחת לבית של סנדרה
עוברת את דוד
עוברת ברחוב שפעם היה בוכה עלינו
ועכשיו אנחנו זרים לו
הרחוב הזה כל כך שומם ,כל כך חשוך
כל כך חשוך ש אפילו את הצל שלי אני לא רואה
מתוך הדממה הזאת אני שומעת את הצעקות שלנו את הריבים ואחרי זה את השיחות אל תוך הלילה
אני עוברת שם וכאילו שזה היה אתמול
אני יכולה לשחזר הכל מילה במילה ,
אני הולכת שם , כל נפש הית מפחד לעבור שם , ואני ...
מיצידי להמשיך ללכת שם כל החיים
אני הולכת ושאלת ת'צמי :
" אם אני אוהבת אותך ?! "
או שהלב שלי שייך כבר למשהו אחר !?
ואני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותך , מרגישה שכבר לא מפחדת לעבד אותך
אבל מפחדת לעזוב אותך לתת לך ללכת ואז .. להתחרת , שוב .
פשוט לא קל לעקור מהחיים שלך
2 וחצי ,
לקחת ולשכוח את הכל ,לשכוח :
את השירים שלנו את המקומות ,הנשיקות ,החיבוקים ,התמונות ,הריבים ,המילים שאמרנו הבטחות שהבטחנו
זה תמיד יקשור אותי להווה שלי ,
אני תמיד אחזור לעבר וברצוני להרגיש הכל מהתחלה
כדי להבין כמה שעכשיו יותר טוב .
" אני לא אוהבת אותך
הכל רק זכרונות."
3/>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Girl that waiting for an angel to save her