יחי ההבדל הקטן בין חם לרך

הקדמה: אני עובר על המצעים של "עלה ירוק", "#ארץ חדשה", "מרצ", מנסה להחליט לגבי מחר. במקביל זה כנראה אחת הפעמים הבודדות בשנים האחרונות שאני מנסה לכתוב טקסט עמדה כלשהו, על כל המשתמע מכך. כל הפוסט בהמשך מסביר איך הגעתי לכך שאלה המפלגות שעומדות על הפרק למרות דעותי בנושאים מדיניים-בטחוניים.

הנחת יסוד #1: רוב הרשימות, בדגש על הגדולות - פסולות בעיני, כל אחת מסיבות שאני אפרט מטה.

הליכוד ביתנו: הליכוד-ביתנו מזמן וכל אחת בנפרד (בדגש על הליכוד אם כי - בכל זאת יותר נסיון) לא נראית טוב, יש לה המון חסרונות (קידום טייקונים, הרבה מועמדים דתיים) שכולם התאזנו עד אותו רגע עם ההבנה שיש שם מי שמבין בבטחון. מהו אותו הרגע? עמוד ענן. אם יש משהו שפגע בנסיון שלי להתקבל לאקדמיה ולא היה תלוי בי (להבדיל, נגיד, מבזבוז זמן שמתבטא בין השאר בכתיבת הטקסט הזה במקום לשבת ללמוד), זה החיסול של הצ'קמוק הזה והשבוע בלהות שהיה בעקבותיו עבורי, שבוע שבו ירו עלי גם בבאר שבע, גם (כמעט) בתל אביב (עברתי שם אחרי), גם בירושלים וגם באשקלון (אחרי ירושלים החלטתי שעדיף ללכת לאן שהרקטות קיימות אך לא יכולות לפגוע בי מאשר לעלות לחיפה ולגלות שקשת הטווחים פשוט מתקדמת יחד איתי ופשוט להחליף לב' ולעלות לבירנית). הייתי מוכן לעבור על זה בשתיקה, לולא הסיומת הסמרטוטית בניצוחם של מנהיגי הרשימה הזאת ועוד מנהיג אחד שאני מקווה שלא יראה יותר תפקיד ציבורי בארץ. מעבר לכך ביבי, השם יקום דמו, אותו בן אדם שדאג לילדות דלת אמצעים עבורי כאשר בשלהי שנות ה-90, בתפקיד שר האוצר דאג לקצץ את הקצבה שאמא שלי בתור אם חד-הורית הייתה מקבלת עבורי, דבר שבאופן בלתי נמנע הכריע את איך התקופה הזאת נראתה (לא באמת היה חסר שום דבר הכרחי-קיומי, לא באמת הייתה יכולת אפילו לתכנן להוציא כסף על משהו לא הכרחי או אפילו ליצור חסכון כלשהו). אילולא סבתא שלי ז"ל לא הייתה גרה איתנו, אני לא יודע כיצד היינו עוברים את התקופה הזאת בשלום יחסי (כשאני מנסה לנתח את הסיטואציה בה לא היינו נדרשים להסתמך על העזרה שלה, מי יודע - אולי היינו מצליחים לשכנע אותה לשכור דירה בנפרד והייתה מצליחה להרחיב את החוג החברתי שלה ולא להסתגר אפילו קצת מאיתנו לקראת הסוף). אם כן, [ביטוי כללי הקרוב במשמעותו ללהעדיף לחתוך יד מאשר להכניס מחל במעטפה, רק בלי לחתוך יד].

מפלגת העבודה: מפלגת העבודה, אף על פי שמהווה אלטרנטיבה מהותית יחידה לליכוד-ביתנו, בראש ובראשונה מצטיירת בעיני כמפלגה עם יותר מדי דברים שאני לא מסכים איתם באג'נדה החברתית שלהם פלוס אג'נדה מדינית שאני בכל זאת לא מתחבר אליה. בנוסף יריב אופנהיימר, שזנח את מפלגת שלום עכשיו למען הסיכוי היחידי שיש לו להכנס גם לכנסת הזאת, מעורר אצלי גם כן, בדומה למרצ אך פי מאות מונים מהם הקאה פנימית בלתי נשלטת. הקש האחרון לגבי המפלגה הזו זה הקמפיין המטעה של היממות האחרונות לגבי זה ש"קולות למפלגות קטנות שלא עוברות את אחוז החסימה עוברים כפי שהם למפלגה הגדולה ביותר". ההחלטה שלי לא להצביע למפלגת העבודה סופית.

הבית היהודי: הכל טוב ויפה וגם אני נוטה לסמפט אנשי צבא מדי פעם, אבל בכל זאת מדובר במפלגה המייצגת מגזר דתי כלשהו, כלומר עומדת בניגוד מוחלט לכל התפיסה שלי בעניין. דבר נוסף הוא שבנט ואיילת שקד, שני פרצופים שסוחפים אחריהם ציבור חילוני לא קטן מאחוריהם, מעוותים קצת את התפיסה בקרב הציבור לגבי את מי הם *באמת* מייצגים שם. אפשר גם לסכם את הנושא באמירה פופוליסטית שנשמעת בערך כמו "אנחנו לא באמת צריכים עוד סמג"ד בכנסת".

יש עתיד: יאיר לפיד סמרטוט וקשקשן חסר יכולת עקביות בסיסית (או עמוד שדרה), העומד בראש רשימה של אספסוף חסר אג'נדה ומפריח ססמאות שנשמעות טוב אך ככל הנראה ריקות מתוכן, אם להאמין לאחד מסרטוני #ארץ חדשה על כך שיאיר לפיד עתיד להפוך בעצם לח"כ מחמד של נוני מוזס. מספיק להזכר באפיזודות "אני תומך בעמדת מערכת הבטחון" או "אני נגד לגליזציה של סמים קלים כי זה לא חוקי" כדי להבין עם מי יש לנו עסק.

התנועה: 50 גוונים של אפור, אבל בקטע באמת אפור, לא של סקס. רשימה ייחודית המאגדת תחתיה לפחות שני אנשים שהפסידו במירוץ ליו"ר מפלגת העבודה (חבל, כראש עיריית חיפה מצנע דווקא היה הרבה יותר סבבה מיונה יהב והייתי שמח לראות אותו בכנסת). הבעיה המרכזית איתם - הם לא מהווים אלטרנטיבה לכלום, במקרה הטוב אני מצפה שעמדתם המוסרית לא תאפשר להם להצטרף לממשלה (בתנאי שירצו אותם שם בכלל), במקרה הפחות טוב - אני לא מצפה שיהיו יותר מאופוציונרים למלמים.

ש"ס/יהדות התורה/שאר רשימות חרדים: (יש עוד כמה בדרגות התחרדות/דתיות/מסורתיות שונות שלא שמעתי עליהם עד שלא נתקלתי בפירוט הרשימות המתמודדות לכנסת ולא מהווים איום על מושב ח"כ בכנסת)- חחחחח, חחחח, חחח, חח, ח. כן. לא. הסטטוס קוו מת והם מסתירים את הגופה מהרופא שיקבע את המוות.

עם שלם: חרדים עם פנים אנושיות, לכן גם לא נכללו בסעיף הקודם. אני מאחל לרשימה של הרב אמסלם להכנס לכנסת בהיקף משמעותי מספיק כדי להוות קונטרה מהותית למפלגות החרדיות הקיימות, אבל אבל ישנם מקומות עדיפים לקול שלי. מה גם, שכמו שהבית היהודי גם התנועה של הרב אמסלם בחיים לא תצביע בעד שום הצעת חוק בתכלית הפרדת הדת מהמדינה (הפרדת הדת מהשלטון, הפרדת הדת מההון ומהפרה החולבת, הפרדת הדת מהכוח).

מרצ: המצע של של מרצ כתוב מזכיר בסגנון שלו מאמר אקדמי במקצת (אולי כי בראש הרשימה עומדת דוקטור למגדר...). אני מאוד בעד המצע החברתי שלהם אבל  אני לא מסוגל להצביע להם מבלי להקיא מבפנים מכל כמות הבולשיט שמלווה את האג'נדה החברתית שלהם בכל שאר הנושאים.

עוצמה לישראל: רק משפט אחד. ברגע שיסיימו עם הערבים, יתחילו בטוהר הגזע היהודי. עיון מהיר במצע שלהם חשף כמה שהם פשיסטים.

כמו כן רב המפלגות לא מחזיקות במצע כלכלי ברור. אלה שכן - זה בעיקר היתרון היחידי שלהם.

הנחת יסוד #2: אחרי שבמסגרת הנחת יסוד #1 פסלתי את רוב המתמודדים, יהיה נכון להגדיר מה לא בסדר במדינה הזאת שמפריע לי ואני מודע אליו וחשוב לי שישתנה.

הפרדת דת ממדינה: בסיסי. נעשה עוול על בסיס יום יומי בתירוץ של אותו סטטוס קוו שיותר מת מחי, יש מסה אדירה של כספים שמוסתת להיכן שהיא לא אמורה להיות בכלל וכל פקיד באוצר יודע בדיוק כמה כסף אפשר לחסוך במהלך הזה, ויתרה מכך כמה כסף אפשר להכניס לקופת המדינה עקב השינוי המיוחל הזה. ישנן גם שתי סיבות אישיות שבגינן אני מסרב להצביע עבור כל רשימה שלא חורטת על דגלה באופן מובהק הפרדת דת ומדינה.

לפני כ-15 שנה, כשהייתי בן 10 בערך, אבא שלי הגיע לארץ במטרה להתאחד עם אמא שלי אחרי 6 שנים שהיו פרודים בגלל שעלינו לארץ. אבא שלי לא יהודי מכל צד, אבל תמיד היה מאוד חיובי כלפי היהדות ולמיטב ידיעתי תכנן להתגייר בשלב יותר מתקדם. בכל אופן, מאחר ולא יכל לעלות לארץ מכוח חוק השבות, הגיע על בסיס אשרת תייר. במהלך התקופה הזו, אמא ואבא נרשמו כנשואים דרך שגרירות פרגוואי, ולאחר מכן פנו למשרד הפנים על מנת שיוכרו בתור זוג. הפקיד החביב עם הכיפה במשרד הפנים הנחה אותם לשוב כחודשיים מאוחר יותר, וכאשר חזרו, התברר שבדיוק מספר ימים אחרי שביקרו בפעם הראשונה, נכנסה לתוקפה הנחיה של שר הפנים (אליהו סוויסה, ששילב בתקופה הזו גם את תפקיד השר לענייני דתות) על הפסקת ההכרה בנישואין שהתבצעו בפרגוואי. בהתחשב במצב הכלכלי שלנו אז (אבא לא בדיוק הצליח למצוא עבודה נורמלית בשל קשיי שפה והיעדר אזרחות, ככה שמה שעבד בו לא הכניס יותר מדי כסף לכיס שהיה דל ממילא), לא הייתה אופציה עבורם לצאת לקפריסין. ככה שבמבחן התוצאה, איחוד המשפחות הזה קם ונפל על פקיד גזען במשרד הפנים שידע (בוודאות כמעט מוחלטת, בכל המערכות לסוגיהן יודעים על הנחיות שעתידות להכנס לתוקף) על ההנחיה והחליט, בדומה לצורה שבה החליטו עבורי במדינה הזאת עם מי ואיך להתחתן, מתי ומה לאכול, מתי לנסוע ומתי לשבת בבית, שלא מגיע לי שההורים שלי יתאחדו.

המקרה הראשון מוביל אותי ישירות למקרה השני. אני ולינה מאורסים כבר למעלה משנתיים וטרם התחתנו רשמית. הסיבה המרכזית נעוצה בכך שלא קיימת עבורנו אופציה להתחתן בארץ, במדינה שלנו, בדרך שגם תחשב ללגיטימית מבחינת המדינה ותזכה אותנו ברישום המתאים בתעודת הזהות וגם בצורה שלא תגרום לנו להעמיד פנים ולהכניס היבטים זרים לאחד האירועים המשמעותיים והאינטימיים בחיינו. אני לא רוצה להתחתן כדת משה וישראל, לא בגלל שאני אנטי-יהודי או אתאיסט (עם כל החיבה לאתאיסטים אני משייך את עצמי יותר לכיוון האגנוסטי) ואני אף בעד מסורת יהודית - אלא מהסיבה שאני לא חושב שטקס שנכפה עלי ואינו משקף את השקפותי האישיות מכבד אותי ובטח לא את המוסד (הרבנות) הכופה את זה עלי. מה שהביא אותי מזמן למסקנה שאינה חדשה - המאבק הוא על כסף. אני גם יודע בוודאות, נניח לרגע שכן היינו מוכנים להתחתן בצורה כזאת, שמעבר לכסף שיגבו מאיתנו עבור אגרות כאלה ואחרות, יטרטרו לנו את האמ-אמ-אמא שלנו בלהוכיח שאנחנו יהודים כהלכה אפילו שאנחנו בוודאות כן. על כן - לא יראו שקל ממני ואנחנו כבר נמצא דרך להסתדר (ברגע שנוכל להסכים על אחת).

מדיני-בטחוני: ובראש נושא זה - הסדר עם הפלסטינים - שאלה רעה, מורכבת, בלי תשובת בית ספר. תמיד שאלתי את עצמי איך זה שאנחנו נאלצים לבחור בין  מפלגות עם מצע בטחוני טוב אבל חברתי קקה, לבין מפלגות שבה המצב הפוך. במקור, בתקופת התיכון ככה, הדעות שלי היו יותר קרובות ל"עוצמה לישראל". בתקופת הצבא התמתנתי אבל בבחירות הקודמות הצבעתי "ישראל ביתנו". עד לשחרור בערך המשכתי לשייך את עצמי למחנה הימין.

את השינוי בעמדות שלי הייתי רוצה לייחס לשיקולים פרקטיים: למעשה, לו הייתי מאמין שפתרון כוחני (כגון טרנספר ) יניב פירות אשר יהיו טובים לנו, הייתי נשאר בעמדותי המקוריות. עם זאת השתרשה בי ההבנה שמבלי להכנס לפרטי המתווה של ההסדר עם הפלסטינים, ברור לי שעצם קיום הסדר כזה זה עניין של זמן. לא בהכרח בגלל שיש לנו פרטנר (לא-לא), בהכרח בגלל שאנחנו, 65 שנה אחרי שהמדינה הזאת הוקמה, צריכים להתמודד עם 65 שנה של חוסר עקביות של ממשלות ישראל בנושא המדיניות כלפי המיעוטים הבעיתיים בארצנו ומסביבה כיום, שהם הפלסטינים  בראש ובראשונה, וערביי ישראל גם כן. נורא קשה להשמע בפסקה הזאת לא גזעני, take my word for it - I'm not. כי אם ב-1948 היו מנצלים את המומנטום של מאות אלפי ערבים שברחו (מיוזמתם, בהנחיית המנהיגים שלהם באותה תקופה "ללכת כדי לחזור") ומגרשים את אלה שנותרו (בהחלט היה להם לב לזה אחרי מלחמת העצמאות), בדגש על חשיבה אמיתית של מה עושים עם עזה ואיו"ש ב-1967, יכול להיות שהבעיות שלנו היו נראות אחרת לגמרי. אבל הן נראות כמו שהן נראות וצריך איכשהו להגיע למצב שבו יהיה כזה הסדר והוא יעבוד. כאמור, פחות משנה בשלב הזה איך זה יראה, ולכן אני גם לא מחפש מפלגה עם מצע בטחוני מובהק בחיקה שאני גם מסכים איתו בגלל - שוב - "עמוד ענן" וההבנה שזה לא באמת משנה איזו מפלגה תהיה בראש, אז עדיף למצוא אחת עם מצע חברתי מוצלח ובלי נטיות בטחוניות אובדניות.

אה... לגבי אירן? זה איום, כן. אבל זה גם מקל שבאמצעותו ביבי מנהל את כל הקמפיין הנוכחי שלו עוד הרבה לפני שהחליטו ללכת לבחירות. "עמוד ענן" מראה שוב ושוב שאם ככה ביברמן מקבלים החלטות, אין שום חוזק ולא נעליים ועם אירן נסתדר כבר איכשהו, בעדיפות בלי הצמד-חמד הזה.

השאר: אני לא מגדיר את עצמי פעיל פוליטית, אם כבר - עצלן פוליטית. לא באופי שלי לעסוק במיסיונריות של בחירות ולהתאבד על אידאולוגיה. יש הרבה מאוד נושאים עליהם אין לי דעה נפרדת, נושאים שבהם נתקלתי במצעי המפלגות השונות וגיבשתי דיעה תוך כדי. השניים למעלה הם המשמעותיים.

לאחר שסיננתי והגדרתי, אני נותר בעצם עם הרשימות הקטנות, שהן בגדול עלה ירוק, #ארץ חדשה, מפלגת אור ומפלגת כלכלה. כולן בצורה כזאת או אחרת מפלגות שמאל רבתי. לכן החלטתי להשתמש במצע החברתי-כלכלי של מרצ בתור סוג של מצפן ונקודת ייחוס למפלגות שנותרו. לגבי השתיים האחרונות אני בעיקר משכתי בכתפיי והמשכתי בדרכי.

מפלגת אור מנסה לעלות על סמך ציבור חילוני שאינו מחבב את הציבור החרדי, המצע שלהם מתייחס לעקרונות של הפרדת דת ממדינה, שוויון זכויות (בין השורות: גיוס חובה של חרדים, ביטול ישיבות הסדר, צמצום קצבאות לחרדים) לכל האזרחים - זה מצד אחד. מצד שני הם מדברים על ציונות וחירויות הפרט. לגבי החלק הראשון - זה טוב אבל זה לא מספיק, לגבי ציונות וחירויות הפרט - הבית היהודי ועלה ירוק סוגרים פינה באופן יותר מקצועי. לאחר הסינון מקודם - עדיף עלה ירוק.

מפלגת כלכלה לא פרסמה מצע קוהרנטי, הכי הרבה שהעלה חיפוש בגוגל זה קומיקס בפייסבוק שמדבר בגדול על מה שמדברים #ארץ חדשה ועלה ירוק.

אז.... נותרתי עם עלה ירוק וארץ חדשה, שתי המפלגות העולות שעם הקמפיינים שלהם מצאתי את עצמי מזדהה הכי הרבה. לו רק ניתן היה אפשר לקחת את המיטב משני המצעים שלהם ולהצביע - זו המפלגה לה באמת ובתמים הייתי מצביע בלי צביטות במצפון ומנסה לבעוט להצביע בעדם בכל הסובבים אותי.

משאלות לב לחוד, בסופו של דבר אני מבין שעלי להכריע לקראת מחר. על כן החלטתי לנסות לערוך השוואה בין המצעים של שתי המפלגות. במסגרת ההשוואה אני בעצם הולך לנקד את המפלגות על פי השיקולים הבאים:

- במידה וישנן תפיסות מנוגדות, אני מחליט עם איזה מהתפיסות אני מזדהה יותר.

- במידה והתפיסות דומות, אני בודק את ההבדלים עליהם מדקדקות המפלגות ומכריע האם אני נוטה לעבר גרסה מסויימת או שמנקד את שתי המפלגות.

- במידה וקיימת התייחסות לנושא כלשהו רק אצל אחת מהמפלגות, אני אנסה להכריע ראשית האם קיימת חשיבות בעיניי לנושא וכשמשתמע מכך, האם קיימת חשיבות לכך שלמפלגה השניה אין התייחסות לאותו הנושא. במידה ואכן קיימת חשיבות לנושא ואין אזכור לו במצע המפלגה השניה, הראשונה היא זו שתקבל את הניקוד.

לפני שפתחתי את הגוגל, עמדת המוצא שלי היא נטייה לעבר עלה ירוק, קודם כל כי לאורך הקמפיינים של שתיהן היו לעלה ירוק יותר נקודות איתן הסכמתי. נדבך נוסף בהעדפה הראשונית שלי הוא הסברה שגם אם ארץ חדשה יכניסו 5 מנדטים לכנסת (ולמען הסר ספק - אני מעדיף לראות אותם בפנים מאשר בחוץ), אני באמת לא מצליח לדמיין באיזו צורה מעבר ללעשות הרבה רעש הם יקדמו משהו. כי אנחנו ראינו כמה הציבור התרגש מהמחאה החברתית, ואז כולם התרגלו אליה והיא דעכה. אגב המחאה החברתית של הקיץ הקודם - היו לי המון דברים שליליים לומר לגביה, בעיקר לגבי העובדה שעד היום אני לא באמת נתקלתי בתיעוד שקוף מספיק לטעמי של מהיכן הגיע המימון (שמעתי על הקרן החדשה וכל מיני ארגונים דומים, אני לא חושב שזה נגמר בהם) ועל כך כל התנופה, הבאז סביבם, הרגיש לי מלאכותי במיוחד. היו עוד כמה דברים שאני כבר לא זוכר כל כך לגביהם. עם זאת במרוצת השנה האחרונה ובמיוחד לאחר ולאור מבצע "עמוד ענן" התחלתי לראות שאין סיבה מיוחדת להאמין שבנוסחה "ראש ממשלה חזק = ישראל חזקה" באמת מתקיים שוויון, במקרה בו מציבים "ביבי" במקום "ראש ממשלה".

בטבלה הר"מ מצויינים הנושאים, עיקרי המצע של כל אחת מהמפלגות, התייחסות שלי וניקוד.

סה"כ נקודות: [ז]= 13 ;[קנ] = 14

הייתי רוצה לראות את שתיהן בכנסת, יחד התנועות היו יכולות להועיל הרבה יותר מכל אחת מהן בנפרד. עם זאת בשל העובדה שעליי לבחור במישהו אחד, אני הולך להצביע בבוקר עלה ירוק.

אני מותיר מאחורי את שנת האזרחות הראשונה שלי, שנה שהתחילה בעבודה האמיתית הראשונה שלי והסתיימה בעיצומה של שנת הלימודים הראשונה שלי.

מעולם לא הצטיינתי בלשלוף סיכומים מהמותן, אבל אפשר להזכיר כמה מופעים מרכזיים שהיו בשנה החולפת. אני חושב שלמדתי על עצמי הרבה דברים בשנה הזאת, אפשר לומר שמחד גיסא ניכרים בי שינויים מסויימים ומאידך גיסא ניתן להבחין גם במגמת חיזוק בדברים המאפיינים אותי.

לסיכום, ככל שהזמן מתקדם יותר דברים נהיים קשים, אבל כנראה שזה חלק מלהתמודד עם החיים של אנשים בוגרים. כאמור שנה לא פשוטה, ואני רוצה להודות ללינה אהובתי על כך שהיא סבלה אותי ותמכה בי כל השנה החולפת. אני חושב שיצאנו מחוזקים מהשנה הזו. כאילו, יש לנו חתול. בקצב כזה עוד נתחתן :)

New year's resolutions - רק אחת - לשנה הבאה בשנה א' בהנדסה.

שנה (אזרחית) טובה למזדמנים האקראיים לכאן,

אני - לישון.