הלב שלי קטן מדי עכשיו, את מתעצבנת על דבר קטן, וכולי, בשכנוע אחרייך, שאין סיבה לאולטימטומים, לריב אינפנטילי, ולהרוס את הפגישה של מחר בגלל עניין פעוט ושטותי. וכולי, שכחתי לומר, בפחד. אם על דברים כאלו קטנים הלב הקטן שלי גועש, לא רק כי הם קטנים, אלא שככל שהם קטנים הם קורים יותר, ואת פוסעת לזיינת הנאמנה והעוזרת שלך, והיא כולה, ממלאת אותך מחדש, מוציאה אותך מהדברים הקטנים האלו, נכון? כי זה לא מספיק שאני אוציא אותך, גם היא צריכה. ואז תוכלי לשוט אליי, אפילו בלי סירה, מרוב שהיא מילאה אותך ברוגע.
הלב שלי בוקע, דפיקות חזקות, אני מחפשת אחר השיר הכי עצוב עכשיו בפלייליסט, ולא מוצאת, אני רוצה אותו עצוב מכולם, כדי שילחץ יחד עם הלחץ שיש לי בחזה עכשיו, כדי שהדמעות יתנפחו ויבקעו מהעיניים שלי.
ואז אני אעצור את עצמי מלהוריד דמעות, כי זו חולשה בשבילי.
אם אכין את עצמי לרגע בו יקרה ביניכן משהו, לא אוכל להיות אני לגמרי איתך, וזה לא מה שאני רוצה.
וכשאני מדברת איתך, כולך מנסה למלא אותי בסמכות שלך, ואולי לדקה או שתיים, אני מפסיקה לחשוב, ונרגעת, ובכל פעם כשאנחנו מתווכחות או רבות, לבי מתמלא דפיקות, והראש במחשבות, ואוזניי לא רוצות לשמוע.
משחק רגשות, כמו מונופול, רק שאת נופלת על הרבה שטחים שלי, רגישים שלי, ואף אחד - אף פעם, לא משלם את החוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
