לא הולך לי בזמן האחרון. פשוט מכל הבחינות.

אני לא יכולה לנשום, אני לא יכולה לדבר, אני לא יכולה לנוח,

מבלי להרגיש אבן ענקית במשקל של 80 טון על הלב שלי.

ואני לא יכולה להיפטר ממנה.

הרגשה שמלווה אותי כמעט מתחילת השנה.

וזה התחושה הכי נוראית בעולם ואני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל להסביר אותה.

נהפכתי למשהו שאני לא השנה. נהפכתי להיות פחות שמחה, פחות חברותית,

פחות כיפית. וכמובן השתנו גם אליי בהתאם. אני פשוט לא יכולה לסבול את ההרגשה הזאת יותר.

הלוואי שהיה פיתרון קל לכל המצב הזה. וכשאני אומרת פיתרון אני מתכוונת למשהו שלא כולל

בתוכו התאבדות או חתיכת ורידים או משהו כזה. כי זה הדבר האחרון שאני יעשה.

הייתי רוצה פיתרון אחר. משהו שיסיים כבר את העצב, הבדידות, הכאב.

הכי נוראי שאני בכלל לא משדרת את זה. אף אחד לא יודע. ברצינות שאף אחד.

לא ההורים שלי, לא ה"חברים" שלי, אף אחד. אפילו יותר נוראי מזה, זה שאף אחד

לא באמת מכיר אותי. את מי שאני, את נועה האמיתית.

אף אחד לא מנסה להכיר ואני גם לא נותנת.

אני תמיד מתאימה את עצמי לילדים שאני מסתובבת איתם.

תמיד כשאני רוצה לבכות ליד אנשים אני מסתירה את הדמעות.

כשאני רוצה להגיד משהו על מישהו אני הרבה פעמים לא עושה את זה, מפחדת ממה יחשבו.

ונמאס לי. ואני לא יכולה להתמדד עם זה. וזה לא שאני ילדה מושלמת שהכל היה טוב אצלה

עד עכשיו ופתאום הכל נהרס בשנייה. כמובן שלא. אבל הדברים הקודמים היו כל כך קטנים

וכל כך לא חשובים לעומת התקופה הזאת. אבל כשזה כל כך הרבה דברים ביחד אני כבר לא יכולה.

אני בכלל לא יכולה להתחיל להסביר את התחושה הזאת ואת האמת אני גם לא רוצה.

אני רק מחכה שהתקופה הנוראית הזאת תעבור ושלא יישאר זכר ממנה.

שעוד שנה מעכשיו אני ייזכר בתקופה הזאת, ואצחק. אצחק על כמה שהייתי מסכנה,

ואצחק משמחה שזה עבר. אצחק כאילו שזאת בכלל לא הייתי אני שכתבה את הפוסט הזה.

אבל לבינתיים אני אצחק רק בקרב החברים שלי, ואהיה רגילה.

כי זה מה שאני עושה הכי טוב.

בזמן אחר הפוסט הזה היה יכול להיות שמח.

בזמן אחר הייתי יכולה לספר על כמה שהחיים שלי מתחילים

להסתדר בתבנית ולקבל צורה וסדר הגיוני.

אבל בינתיים אני יאלץ להסתפק בפוסט הזה.

וזה בסדר. תתעלמו. תתעלמו דווקא כשאני הכי צריכה אתכם.

אל תגיבו, אל תדברו איתי. אבל תבינו למה גם אני אהיה כזאת אליכם.

עריכה -> 27.2

אני לא מאמינה שככה אני מתחילה את חודש מרץ שלי.

שזה החודש שאני הכי אוהבת בעולם, החודש של היומולדת שלי.

אני חייבת שזה יהיה משהו טוב אחרת אני באמת יישבר.