אז חוזרים לבצפר הא?

הגיע כ"כ מהר.

הגיע כ"כ לא בזמן.

הקורס קיץ והעבודות הציפו אותי כך שזה לא היה החופש הכי מושלם בעולם,

אבל השגתי הרבה דברים שרציתי.

מה אני עוד יכולה לומר?

פאקינג י'א.

יהיה טוב,

ואני אצליח ואני אעמוד בזה .

במהלך החופש התנתקו קשרים

אבל עם קצת עבודה

אפשר לתקן הכל

לא?

אז אני ממשיכה בשתי העבודות שלי ,

אני רוקדת,

כנראה פורשת מהטניס .. ללא ברירה..

אני ממשיכה בהתנדבות אצל התאומות.

וזו תהיה שנה טובה.

יום ראשון יש לנו מפגש גרמניה .. ועוד חודש הם יבואו לפה.

יהיה כ"כ טוב.

זה יהיה מושלם.

ואז ארה"ב...

אני לא אהיה פה פאקינג חופש וזה ירגיש כ"כ טוווב.

אני לא יודעת למה..

אבל אני עצובה. ממש אבל..

ואני צריכה להיות שמחה. אבל אני לא.

למה אני חייבת להרוס לעצמי?

כל פעם מחדש.. שונאת להיות לבד. אסור לי להיות לבד .. אני חייבת להיות בעבודה או עם חברים אבל רק לא לבד בבית עם מוזיקה עצובה ומחשבות מעצבנות שחוזרות שוב ושוב ושוב והורגות אותי.

FROM THE BOTTOM OF MY

BROKEN HEART