כןכן מה ששמעתם.

אם שלשום היה חרא ? היום הרבה יותר חרא.

לקצר את זה ?  :

אני לא יכולה ללכת כמו שצריך,

לא יכולה לגרוב ולהוריד גרביים לבד,

לא יכולה להלביש ולהפשיט מכנסיים\תחתונים לבד,

לא יכולה לנעול נעליים לבד,

אני צריכה להילחם עם עצמי כדי לעשות כל דבר פשוט כמו לנסות להתיישב או לקום.

כל פעולה זה מלחמה מוול הרגל הזאתי.

אני לא מסוגלת להזיז אותה.. היא מקובעת וחייבת להיות ישרה כל הזמן.

כל האורטופדים באים מהדסה למודיעין וכידוע ביה"ח הדסה זה בירושלים והיא כרגע ב'מצור' אז לא יכלו לבדוק אותי ואי אפשר לנסוע למקום אחר כי העיר מודיעין הזאתי לא קשורה לאיזור ואי אפשר לעשות כלום נגד זה.

והכי חרא ?יכול להיות שאני אהיה חייבת לוותר על טניס.

אני? וויתור ? על טניס? חחחחחחחחחחרא.

אני בוכה כל שתי שניות , מייבבת כמו תינוקת..

מחר היומולדת של ברבי אני חייבת ללכת לבצפר פשוט חייבת .

ובנוסף המבחן המעצבן הזה בתאטרון..

אני הולכת לקחת כדור כדי שיעצור את הכאב ואני אנסה ללכת לישון.

מקווה לעדכן בקרוב.

מזל טוב לאמורה שלי ולמורקי ומזל טוב לברבי שלי מחר ,

אוהבת אותכןןן 3333333333>

חרא

וזה כל מה שאני יכולה לומר כרגע.

כמו רוח רפאים,לא יכולה להישמע ולא יכולה להראות רק להיות נוכחת אבל נוכחת דממתובלתי נראית.