כינוי:
בן: 32 MSN:
אין שיפוע איקס קבוע
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
החיים בקו באר שבע-תל אביב (יום צוות בראשית/יום כיף) שלישי 30/06/2009 (כתבתי טיוטה ליום צוות בבערך יום שישי אבל משום מה היא נמחקה)
כמה דברים לפני שאתחיל: ביום שבת לפני שבוע (20/06) סיימתי את "בביתו במדבר" של מאיר שלו (הרביעי שלו שסיימתי) - ממש טוב. זה הראשון שלו ממה שקראתי שבו הוא מצליח לסיים בצורה טובה את הסוף ולא לחזור על עצמו - דברים שמאד צרמו ברומן רוסי, הספר הראשון שלו ובכללי הראשון שקראתי. אמא שהייתה בת"א יום לפני הביאה לי את "מסע תענוגות בארץ הקודש" של מארק טווין, ספר שכבר כמה זמן רציתי לקרוא אחרי שראיתי דיבורים עליו בכמה מקומות, בעיקר בהקשר כלשהו בחלק ב' בהארץ. כרגע אני כבר בעמוד מאה ומשהו - בגדול הספר מספר את מסע הטיול של טווין עם כל החבורה שלו בארץ, כשהוא משמיץ ויורד על כל דבר בארץ. בתקווה שכשאסיים אכתוב פוסט נוסף ואפרט יותר.
ביום שני לפני שבוע (22/06) ביטלתי את הצו הראשון - והאמת שגם גיליתי שהצבא הוא גוף מפגר ולא יעיל. כשהתחברתי לאתר שלהם עם הפרטים שנתנו לי בצו (ת.ז. ועוד קוד כלשהו) הם רשמו לי שהם קיבלו את המכתב דחיית צו גיוס ששלחתי להם בפסח, אבל לא רשמו אם הצו התבטל או לא. זה מיותר כמעט כמו השהות של לי ר. בבית הספר. אז התקשרתי באותו היום אחרי שניווטתי בין כל השלוחות וחיכיתי עד שמישהי ענתה לי, שאלה אותי כל מיני פרטים (שאת רובם יש להם כבר או שכבר סיפקתי באתר של הצו הראשון) ובסוף אמרה לי שהצו התבטל ושאני לא צריך להתייצב בראשון לחודש הבא (כלומר מחר) ושישלחו לך כבר צו חדש מתישהו.
ביום ראשון (שלשום יענו) עשיתי את הבגרות בלשון הבעה - אחרי למידה יחסית מינימאלית בשישי-שבת על המילון, שם המספר וטיפה תחביר (בכל זאת, לשון). עבר דווקא סבבה (עד כמה שהוא יכול להיות סבבה בהתחשב במאה שאלות שתמיד יש בכל מבחן הבעה), ואני חושב שחלק גדול מהסבבה-יות אפשר לייחס לעט פיילוט שאבא הביא לי. אני מוצף באהבה לעט בהיותו כל כך נוח ותמיד כותב. לא כמו העט ההומו השמוק שהשתמשתי בו בהיסטוריה שדרש מאמץ והפסיק לעבוד כל כמה זמן.
******************************
יום צוות בראשית 2009 למחנה - חמישי 25/06 16:30 בפארק מול תחנת הרכבת ת"א ארלוזרוב כל השכבה הייתה צריכה להפגש כדי לעבור על כל הלו"ז / להבין מה צריך להכין / לגלות את הצוותים. היינו בערך 30 ומשהו מהשכבה שלנו, בנוסף למד"בים (טדי, מיכל גוטליב, נעה לזר, עמישר פרוטקוף ועוד שניים נטולי-פייסבוק בשם ליבה ומיקי) שגם היו. אחרי שכולם הגיעו ועשינו איזה משחק מיותר כזה (הטורניר אבן נייר ומספריים - אלוהים אני שונא את המשחק הזה הוא סכין בגב האומה) אז התחלקנו לקבוצות של מחנון/ניצנים, שהיה טיפה עצוב כי בערך 2/3, אולי אפילו 3/4 מהאנשים היו בניצנים (אם לא ציינתי עדיין בבלוג שבחרתי במחנון אז אני מציין את זה עכשיו). הצוות שלי הוא (מיותר לציין שהייתה לי טיפה בחילה בשלב הזה) מאור כהן, אני ומאיה נאה (ממודיעין). וזהר פרסקי (שהגיע באיחור של שעה או יותר בגלל סיבה שאני לא יודע ולא מתעניין לדעת) משקר כלשהו מירושלים. זה טיפה שיפוטי - אבל אני לא אוהב את זהר הזאת. היא מזכירה לי טינה כלשהי מהסרט אימה ובכללי לא עושה רושם נחמד. וזה בטח לא תרם שכשהיא הגיע ומאיה אמרה לה "את איתי, עם מאור ועם יובל" היא לא טרחה אפילו להסתיר את הבחילה שלה וישר שאלה את מיכל גוטליב אם אפשר לעבור (אי אפשר, וכמובן שלא רק היא התבאסה מההשארות איתנו בצוות..רמז רמז) סיימנו בסביבות 16:30-17:00 את כל העניין (אחרי שהייתה הרצאה ממש משעמת ומיותרת של האחראי של התוכנית מפגשים), ושמנו (אני, פיץ, שרלוק, גורי, נוי ומאור מחיפה, ישי מתל אביב) את פעמינו לעבר אגאדיר. הקו שלקח אותנו (5) נסע במשך שנים ופתאום ברחוב דיזינגוף (שזה לא באמת אומר כלום כי זה רחוב ענקי..לך תבין תל-אביבים) מישהו הזכיר את "הסינית האדומה" וישר ירדנו. אחרי הליכה מייגעת הגענו לשם ואחרי זמן קצר הלכנו (בגלל ה80 שקל כי אין עסקיות בערב). המשכנו ללכת ובסוף הגענו למקום שנקרא Moses Station (הבנתי שזאת בעצם שלוחה זולה ופחות נחשבת של Moses - עם מחירים זולים יותר בהתאם כמובן). אני הזמנתי המבורגר 220 גר' (42) עם ביצת עין (6) וצ'יפס עם פיץ (12/2). כנוע"מיסטים אמיתיים פיץ ושרלוק הזמינו עם שלהם טרפה וגבינה (פיץ), מאור ונוי סתם יצאו בחורות והזמינו רק צ'יפס. אחרי שסיימנו לאכול (אני אישית הייתי בלי גרוש) הלכנו לתחנת האוטובוס הקרובה ביותר (היא לא הייתה קרובה). הדרך לשם (והאמת כל הזמן מאז שירדנו מהאוטובוס, כולל המסעדה), פיץ וגורי הריצו בדיחות על ההורים של ישי, אמא של מאור וגולת הכותרת (!) - שרלוק, שכל הזמן נוהג לעשות דברים מוזרים או לבהות בצורה תמוהה כשהוא צוחק וכו', וכל פעם פיץ חיקה אותה בצורה מוגזמת עם קול אוטיסטי - "תראו איך הוא בעולם משלו!" הגענו (כולנו - העומריסטים לב"ש, נוי ומאור לפ"ת לבית של נוי, וישי כי הוא השאיר את האופניים שלו בתחנה (????)) לתחנת הרכבת בעשר ומשהו כדי לעלות על הרכבת האחרונה שהייתה סטייל רצח - דו-קומתית וכמעט ריקה. כל הנסיעה הורצו בדיחות על החברה (הדייט* את האמת) הח'ניקית של שרלוק (בדרך לת"א הוא קיבל התמוטטות עצבים כשגורי אמר שהוא ראה ברכבת את חברה של עדי מהיזמים ועניתי לו "אתה תשכח מחברה שלו כשתראה את חברה של שרלוק", ניסה ונכשל לתת לי כאפות עלובות ואז הלך בדרמטיות "אני לא רוצה לשבת לידך") שעה וחצי אחרי שעלינו הגענו לתחנה באוניברסיטה, ואבא של שרלוק הקפיץ את כולנו. ב12 כבר הייתי בבית 
יום כיף לתיכוניסטים - שני 29/06 11:00 בפארק הירקון (אפשר לדלג על זמנים מדויקים, בעיקר כי כשאני בא לסיים את הטיוטה הזאת, חודש וחצי אחרי, אני כבר לא באמת זוכר אותם)שביט נסעה שעתיים מוקדם יותר כדי לארגן את הדברים (כחלק מועדת חיברות), וגורי כבר היה אמור להגיע לשם עצמאית - אמא של ניר הסיעה אותי ואותו לתחנת הרכבת הצפונית (של האוניברסיטה) כדי לתפוס את הרכבת של תשע ומשהו. ברציף ראינו את חיה (מנהלת החשבונות של מגן אברהם) שגם הייתה צריכה לסוע לת"א, אז בסוף ישבנו ביחד והרצנו הווי לא חינוכי (כמו שעושים כשמבלים עם חיה) כל הנסיעה. נפרדנו בארלוזרוב, שם נפגשנו עם שני גולדשטיין (רכזת ההדרכה של תלפ"ז) ותפסנו רכבת לתחנת האוניברסיטה (הרכבת מב"ש לא מגיעה עד לשם משום מה). ירדנו, ראינו עוד כמה נוע"מיסטים ואז הלכנו ברגל עד לפארק הירקון. ועכשיו לגעת בחלק הלא כזה רצוי - הרבה אנשים שחשבתי שיגיעו (כמו למשל להט מרעננה ומאור מחיפה) לא הגיעו ובסופו של דבר לא הכי היה לי עם מי להיות. למרות שיוגב מזכרון הגיע (והיה לי מזל כי לפחות הייתי איתו) הרגשתי ממש בבאסה שהוצאתי בערך 50 ש"ח על להגיע לפה ולא באמת להנות כי אין באמת אנשים שאני יכול להיות איתם. הזמן עבר באווירה הזאת עד שהלכנו לאגם שם, שכרו לכולנו סירות. בסירה שלי היינו אני, ניר, יוגב וישי מת"א. בשלב מסויים הכל ירד לעניין של לנגח סירות אחרות, למשל את של הרכזים או של השרלוקים (שביט, תומר סולומון, נטע מב"ש ואולי ענבר חברה של ניר מגילה), של אלפר (מהוד"ש) והמוקשים (אלפר, אדם פלמן, הבחור הטכני מירושלים ואולי יניב רוזנפלד-כהן), וכמובן לברוח מספינת הרעים (גורי, איתן, אינגריד וכנראה יעל ברודי) שהשפריצו עלינו מהמי סרטן של האגם. אחרי סיום יום הצוות (סביבות 17:30-18:00) היינו אמורים לחגוג יום הולדת לישי. אלא שכולנו חשבנו לבטל הכל כשגילינו שהבאר שבעיות בעניין. ישי התכנן שלא נבטל/נפקיר אותו, אז בסוף עשינו מבצע מטורף של התחלקות ל3 כוחות עיקריים: הכוח הפורץ (ישי ואיתן) שפשוט רץ מהפארק ברגע הראשון, הכוח הסודי (אני ניר וגורי) שהלכנו אחורה למקום סודי בלי שיראו אותנו ומשם הלכנו, והבנות (איילת שוורץ מת"א עם יעל שחטר שסתם הצטרפה, הדס ממודיעין) שסתם הלכו. בסוף אחרי מסע רגלי מייגע ונסיעה במונית שרות (התרשמתי לטובה) הגענו למקום בשם Burgers Bar. שזה מקום מגניב באמצע בין מקדונלדס לבין Moses Station שהלכנו אליו אחרי היום צוות של בראשית. בתמורה לאני כבר לא זוכר כמה כסף (זה מה שקורה כשמעדכנים טיוטה מאוחר) מקבלים המבורגר מגניב בתוך לחמנייה (עם חסה, עגבנייה ובצל שכמובן לא הוספתי) עם כל מיני רטבים שאתה בוחר. אני וניר הזמנו צ'יפס וטבעות בצל (12 לכל אחד) והתחלקנו. היה ממש טעים אבל רציתי לשחוט תסבסבא של הדס כשהיא אכלה מהטבעות/צ'יפס שלנו (לא כמו איילת שלקחה רק אחד), וגם ישי שאחרי שסיים את האוכל שלו עבר לידנו כדי לאכול את הצ'יפס שלא סיימנו. אבל חוץ מהתקריות האלה היה ממש כיף (ובכל מקרה יצאתי שבע). אחרי שיצאנו מהמסעדה הלכנו קצת ואז נפרדנו מהבנות (שהלכו שתיהן לאיילת, הדס ישנה אצלה). הלכנו כמו מסכנים ברחובות תל אביב בלי מטרה, הלכנו לכיכר רבין, ואז סתם המשכנו כדי ללוות את איתן לתחנת האוטובוס ואחר כך ברגל לארלוזרוב בשביל הרכבת חזרה. בסביבות 21:00 היינו בתחנה ותפסנו את הרכבת בערך רבע או חצי שעה אחרי. הנסיעה המאוחרת בחזרה - כמו ביום צוות בראשית - הייתה ממש נחמדה והוויתית למרות שהיינו חייבים מים ולא היה. ירדנו בתחנת האוניברסיטה ואבא שלי הקפיץ את שלושתנו הביתה.
| |
|