הטקס העירוני העלה לי הרבה זכרונות מפולין ופתאום העברתי מול העיינים שלי את כל המסע.. את הקור, את השתיקות במקומות שצריך, את הבכי של האנשים, את הטקסים המרגשים, את כל המראות והרגשות.
כל שנה ושנה ביום השואה אני קולטת שוב את הדבר הנורא הזה, הרצון לקום ולנקום, הרצון להחזיר את הזמן אחרונה ולעשות משהו, לשנות את הדברים שקרו, להחזיר את כל ה6 מליון יהודים. הלוואי ויכלנו.
לזכור ולהזכיר כל הזמן- כדי לדאוג שהזוועה הזאת לא תחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
/\/\/\/\/