זה כאילו אף פעם לא באמת תעלם
תמיד תשאר פה בתוכי גם אם תהיה מאחורי מסך שחור
לא משנה כמה אפקח עיניים, וכמה אברח לתוך יערות ירוקים,
מדבריות צהובות או חופים כחולים, לא משנה אם אפסיק לחשוב
אתה תחזור כשהעיניים יעצמו, וגם אם אתקשה לראות,
אני אראה אותך בסופו של מסך שחור
זה לא משנה אם לא תדבר או לא תיראה,
הדיבור שלך והדמות שלך לא תעלם מהזיכרון
ולא משנה איך חתמת את עצמך בזיכרון
ולא משנה אם כבר לא תהיה משיכה, או שיעלם כבר הרצון
אתה תמיד תשאר שם מאחורי המסך השחור
אפילו לא משנה כמה אבכה מרוב אושר, או כמה אחנק מרוב צחוק
לא משנה כמה ווליום אשים, הקול שלך עוד יבצבץ
וכמה בושם אשים , כי הריח שלך עוד עליי
לא משנה כמה אזכר ברע
וכמה ישרוף לי הגרון מהדמעות שכבר זלגו
ולא משנה כמה הוכחות יראו לי כדי שאבין שזו שטות
תמיד אני אראה אותך שם כשהעיניים נעצמות
וגם אם זה לא בכל יום ולא בכל שבוע,
תמיד יגיע היום הזה שאראה אותך שם
גם אם אשתדל להמשיך הלאה וגם אם הצללית שלך תהיה דהויה
אפילו בעוד מס' שנים..
עדיין תהיה שם
סתם שכבתי במיטה ונזכרתי..:\ כן זה כבר לא קורה הרבה
אבל הנה עובדה, זה קרה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
