Writing On The Walls

את שבורה, מיוסרת, חלקייך פזורים על הרצפה ונסדקים עוד ועוד עם הזמן

נשארת חסרת כל, נשארת לבד

ואת כאילו מכריחה אותי לשלוף לעברך עוד ועוד סכינים ומסמרים

את כאילו לא מותירה בי ברירה מאשר לחורר בך חור ועוד חור.

כאילו מחייבת אותי להשליך את הלב שלי ולהיות אלייך בנאדם רע.

בלי לשים לב, את חונקת את עצמך עוד ועוד

ואני לא רוצה שזה יקרה

אבל גם לי קשה. קשה להרגע.

לפעמים אף כואב לי על זה שאין לי מושג מהו כאבך.

לפעמים אני שואלת את עצמי אם יבוא היום והכל ישנה..

יהיה קצת רגוע. שקט, אוהב.

אלוהים , כמה שאת בנאדם קשה.