הפוסט הזה הולך להיות הפוסט הכי קצר שלי.
כי אין לי יותר מדיי מה להגיד.
בתקופה האחרונה סבלתי הרבה, ממש הרבה, אבל נשארה בי תקווה.
ובזמן האחרון הכל מתחיל להסתדר.
החברות, החברים, המשפחה.
רק שעם הזמן, התקווה כבר לא כמו שהיא הייתה.
אני כמעט ולא מרגישה בה.
זה לא סימן טוב, אבל עשיתי הכל.
עכשיו רק נשאר שהזמן יעשה את שלו.
מוזמנים להגיב,
יום מדהים,
אופיר 18:6>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
