האי הבודד
|
| 12/2007
על המוזיקה ועל החיים אין מוזיקה אין חיים.
"אין מויקה אין חיים".
האימרה האת גרמה לי לחשוב.
מה עושה המזויקה שכל כך כיף לשמועה אותה? אני חושבת שחלק מאוד גדול מזה הוא שמזיקה מרחיקה את האזין מהמצב שבו הוא נימצא.
אם מרגישים חרא, שמים אוזניות על האוניים עוצמים עניים וזהו, אתה כבר לא כאן באמת.
אז האמרה הזאת באצם אומרת שאין חיים בלי הרגעי האלה שבהם אתה לא נימצא פה באמת..
כשחושבים על זה, זה כמו להגיד שאין חיים בלי, לא לחיות באמת..
וזה באמצם אומר שאין חיים אם החיים נמשכים..
| |
המסע לפולין.
במקום בו המקום לא משנה.
השם נמחק, הזהות נעלמת, הגבולות בין אדם לאדם מטשטשים ומתחזקים גם יחד.
היום החדש הוא עוד ניצחון על היום שקדם לו.
בתוך מוות, בתוך סבל ורעב, גדל יתום שמחזיק את עצמו על גווית אחיו הצנומה.
כשהעולם כולו מקבל את גורלו, אלפים ביום,הפרט הקטן, הנעל שנאבדה, הציפורן החודרנית, נהיים נחמה אפילו הוקרת תודה על הרגש, על התודעה.
המציאות ההזויה נחשפת בצורה סוריאליסטית לתוך עיניהם של אותם אנשים, נשמות, שדרכם לא ידוע אך היעד ברור.
| |
המסע לפולין.
העצים הדקים עומדים בשורות ומסתירים בגלוי את סודתיהם הקמוסים.
הם עומדים בצפיפות ומשרישים בתוכינו את האווירה בקדומה של רעב וחנק,
מנסים לחסוך מאיתנו את הצורך לדמיין.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
kokomo