נמנ.

כמה זמן לא הייתי פה.

טוב בכל זאת סך הכל בלוג.

לא בא לי להתפלסף .. לכתוב בצורה מעניינת או מיוחדת..רק להוציא את מה שאני חייבת.

אני לא יכולה...אני באמת אוהבת אותו. גם הוא..הוא אוהב אותי. אבל אני לא יכולה עם התקופה המעצבנת הזו.

אנחנו כמעט ולא נפגשים.. ובכלל. זה לא אותו דבר.

הוא נמצא בתקופה המעצבנת הזו בחיים שפתאום מבינים שלא הכל קל.

ילד שרגיל לא ללמוד ולקבל ציונים של 90+ פתאום מבין שעכשיו זה תיכון וויש מה להשקיע ואם לא יושבים על התחת ומשקיעים אין תוצאות. והדרישות אחרות... וזה קשה. לא רק לו..לכולנו.

אז כן הוא חושב שזה יוצא עליי והוא גם צודק

אבל אני רוצה לעזור.. כי דווקא בקטע הזה..אני יודעת לעזור. אני מכירה את זה שנכנסים למן. הלם לימודי >< או משו.

וכמה שלא דיברתי איתו הרגשתי שמה שאני אומרת מעליב אותו. ווזה קשה לו לשמוע עכשיו שהוא צריך לשבת  ופשוט ללמוד... וזה יוצא כאילו אני מנסה להיות מגעילה. אבל מה אני מנסה לעשות? לעזור לו..שיהיה לו טוב..וזה יוצא ההפך. אולי

הוא לא מתייחס.. אולי אני רק מרגישה אתזה. אבל תמיד מעניין אותי מה עובר עליו. ואיך הימים שלו עוברים...אבל הוא כמעט לא מתעניין במה שאני עושה .. מה קורה בביצפר ומה קורה אחרי ווו...די הרבה קורה. רק בנים שמתחילים איתי מעניינים אותו. ואז יש תהרגשה הזו הלא נעימה של למה לעזאזל בנים מתחילים איתך..>< וזה לא הדבר היחיידייי שקורה לי בחיים..><

וכמה שאני לא צריכה להרגיש ככה.... אני מרגישה יותר ויותר לבד למרות שיש לי אותו ואני אוהבת אותו.

אני באמת אוהבת אותו

אנלא מבינה למה הוא מתעורר עכשיו שאני אומרת לו שאני רוצה לדבר.

הוא לא מרגיש שמשהו שונה? באמת שהוא לא מרגיש!!!וזה הכי נוראי.

כל כך.... הוא חי דיי..... בתוך מה שעובר עליו כרגע... וווכןאני מבינה

אבל הוא לא מבין אותי

טוב נו. איזון?

מקווה ליום טוב מחר ....

חפרתי