לפני כשלושה שבועות עדי גרתי, עורכת "שישי", התקשרה. "לשלי (טפיירו, עיתונאית ב"שישי") יש שיחות מוקלטות עם יגאל עמיר". כמעט נפלתי מהכיסא. שאלו אותי, לפעמים, אם הייתי מראיין את יגאל עמיר ותמיד אמרתי כן. בטח. תמיד זה נשאר היפותטי כזה. הייתי סופג את מבט הגועל, ממי שלא היה בסביבה וככה זה היה נגמר. כנראה, שלא הייתי ממש אמיץ כי עובדה שאף פעם לא ניסיתי לקדם ראיון כזה. טפיירו כפתה עליי ועלינו התמודדות אמיתית עם השאלה. אמרתי לגרתי אינסטינקטיבית – צריך לשדר, אבל בוא נכנס דיון. עפר שלח חשב אותו הדבר.

החלטנו לעשות כמה דברים. קודם כל, עבודת מחקר משמעותית על כל מה שפורסם כבר בשמו של יגאל עמיר, או עליו. אילנה דיין ראיינה אותו בראיון אינטרקום קצר ומוזר בכלא. מיכאל קרפין הקליט איתו שיחת טלפון ופרסם אותה בספרו. הרוצח גם נתן עדויות מפורטות במשפטו, בחקירתו אחרי הרצח ולתחקירני ועדת שמגר. העיתונאי יגאל סרנה, בספרו,  פרסם פרטים נוספים בעניין. במקביל, גיבשנו יחד עם טפיירו שאלות עבור עמיר, עוד ועוד שאלות, עוד ועוד שיחות. החומר שהצטבר נראה לנו מאוד מעניין, חשוב וראוי לשידור. בסה"כ, ניהלה טפיירו איתו כ – 10 שיחות במשך כ – 5 שעות. חלקן הוקלטו ותומללו. איכשהו, נפוץ בתקשורת דיווח, שהשיחה של טפיירו איתה נוהלה אחרי שהיא הלכה לאישתו של עמיר, לריסה, וניהלה שיחת ועידה עם הרוצח. קשקוש מקושקש. עמיר התקשר שוב ושוב ישירות לטפיירו והם ניהלו שיחות ארוכות, חלקן לידינו.

בעצה אחת עם מנכ"ל "חדשות 10", ראודור בנזימן, החלטנו שצריך לשתף בהחלטה כזאת את בכירי הערוץ. היה לנו ברור, שזה ראיון שצובע את הערוץ כולו, שרבים בציבור ירצו להחרים אותנו, את הערוץ, את התוכנית, שזה משהו שנדבק אליך לזמן רב. ביום שלישי התכנס הדיון. באופן מפתיע, מבחינתי, רוב משמעותי של הנוכחים בחדר היו בעד השידור. כולם דיברו על הבחילה, אבל על הצורך לשמוע, להתעמת, לקבל מהרוצח בקולו את גרסתו לשאלות כמו: מי השפיע עליו, מתי תכנן, איך, מי ידע, מי אישר.

הוחלט לשדר, תוך קביעת גבולות גזרה. לא מאנישים את הרוצח, לא מספרים על חייו הקשים בכלא וגם לא משמיעים את דעותיו על נושאים אחרים, שאינם הרצח. הוחלט גם להביא מרואיינים נוספים, שיידעו לשים את דבריו של עמיר בהקשר הנכון. הבימאי ישראל רוזנר ועורכת הוידאו, טלי קורין, הצליחו לבנות כתבה מרתקת של כמעט 18 דקות.

ביום חמישי שידרנו בתחילת המהדורה קטע קצר מהכתבה. בכוונה לא עשינו שום פרומואים. לא העברנו מבעוד מועד את הסיפור לעיתונים. התעקשנו לא לעשות קידום ושיווק של העניין הזה. מבחינתי, זה היה באמת משהו שרציתי כבר לעבור. אני חושב, שזה ראיון שחשוב לשדר וחשוב לשמוע, אבל רחוק מלהיות כיף. הייתי מעדיף בהרבה, שמישהו אחר ישדר ואני אתמוך בו מהטריבונה. כמה דקות אחרינו עלו ערוץ 2 עם אותו סיפור. העובדה שהם ענו לנו, בבהילות, עם שידור משלהם, דווקא קצת שימחה אותי. לא הכול ישכב על הכתפיים שלנו. יהיה עם מי לחלוק את הנטל.

ביום שישי בבוקר זה התהפך. ערוץ 2 החליט לא לשדר. הלחצים על ערוץ 10 הפכו להיות יותר ויותר כבדים. בסופו של דבר הוחלט, נגד דעתנו, לא לשדר. לקיים דיון בדירקטוריון החברה במהלך השבוע ולהחליט.

למה, לדעתי, צריך לשדר ראיון עם יגאל עמיר?

1. כי בכל שאלה משמעותית, שקשורה לרצח, הוא העד המרכזי. מי השפיע עליו? כמה ההפגנות הגדולות השפיעו? כמה נתניהו השפיע? שרון? אנשי הצבא? רבנים? איך הוא התכונן? ברור לחלוטין שכל היסטוריון שיכתוב פעם על רצח רבין ירצה לגבות את עדותו. לא בטוח שכל מה שהוא אומר, זו האמת, אבל ברור שזה יוסיף לכולנו הרבה ידע על הרצח הפוליטי ששינה את ישראל.
2. בכל מקום בעולם שבדקנו, משדרים ראיונות עם רוצחים כאלה. בארה"ב שידרו ראיונות עם רוצחיהם של בובי קנדי, מרטין לותר קינג ועוד. באיטליה פרסמו ראיון עם המתנקש באפיפיור. יש עוד דוגמאות. זה לא מצדיק שידור גם אצלנו, אבל מראה על הדרך בה מתמודדים במקומות אחרים עם הדילמה.
3. כלי התקשורת בישראל משדרים ראיונות עם רוצחים לא פחות גדולים. אנחנו משדרים נאומים (בלי שאלות) של חסן נסראללה בזמן מלחמה. אנחנו נלחמים על ראיון עם מרוואן ברגותי, שנדון לחמישה מאסרי עולם. אנחנו מראיינים את פרנסואה אבוטבול ומנסים להשיג את זאב רוזנשטיין. אנחנו אפילו מפרסמים ראיון עם סמיר קונטאר, שביצע את הפיגוע הנורא במשפחת הרן. רוצחו של ראש הממשלה לא פחות חשוב ומשמעותי מרובם, ברמת השפעתו על חיינו. אגב, מה היינו עושים אם היינו מוצאים היום קלטות של היטלר מדבר? יש סיכוי שהן לא היו מתפרסמות? נניח שבארה"ב היו נמצאות קלטות של רוצחו של ג'ון קנדי אחרי הרצח. הן לא היו מתפרסמות?

לבסוף, אני לגמרי שותף לתחושת החשש מפני תופעת "המדרון החלקלק". "נתנו לו להתחתן, נתנו לו להוליד ילד, עכשיו נותנים לו להתראיין ואחר כך ישחררו אותו". אז זהו, שלא. אין שום חיבור אוטומטי בין הדברים. העובדה שגרסתו תישמע לא אמורה לקדם בסנטימטר את שחרורו. אני חושב שהוא צריך להירקב עד סוף חייו בכלא, אבל דעתי ממש לא משנה, כי יש חוק מיוחד שמונע אפילו את חנינתו.