זה עוד לא קרה לי. עניין של גיל, כנראה. היו לי קשרים חמים עם הרבה אנשים שרצו לכנסת, אבל לא היה מדובר בחברים מהמעגל הראשון. רועי פלד הוא חבר כזה והוא רץ עכשיו במרצ. רועי הוא באמת אחד האנשים המוכשרים והמוסריים ביותר שאני מכיר. נכון, אני רחוק מלהיות אובייקטיבי, אבל כל מי שמכיר אותו יודע, שהכנסת ומרצ ייצאו מאוד נשכרות מכניסה מפתיעה שלו לכנסת. אני לא אתחיל לספר על כל נפלאותיו, כי אתם לא חברי מרצ וזה לא מעניין אתכם. בכל זאת, משהו קטן. לפני כמה שנים שידלתי אותו להיות מנכ"ל התנועה לחופש המידע. אני היו"ר שלה. מאז, הוא מחזיק את התנועה על כתפיו ומרים אותה מהצלחה להצלחה. עזיבה שלו היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לתנועה, שיקרה לי מאוד. בחודשים האחרונים אני משדל אותו, שלא לומר מתחנן, שיסכים להעלאת שכרו. יש לו כל הזמן הצעות ממקומות אחרים, הצעות טובות יותר כלכלית ואני מנסה לשכנע אותו שזה אינטרס של התנועה שהוא יקבל יותר כסף ויישאר. חבל על הזמן. כמו לדבר אל הקיר. הוא לא מוכן. לא יכול להיות שמנכ"ל ישתכר אחוז נכבד ממשאבי התנועה הכוללים, הוא אומר. וזהו.
עכשיו לדילמה - איך אני מסקר אותו? גם דן מרגלית הכיר את אהוד אולמרט, כשזה היה חבר כנסת צעיר. הם התחברו כשמרגלית לא היה יכול להעלות על הדעת שיום אחד הוא יהיה ראש ממשלה. אחר כך הכל הסתבך לתוך פלונטר, שאף אחד לא ממש הרוויח ממנו. האמת, אין לי תשובות. כרגע, בשלב ההתמודדות במרצ זה די קל. הטור הזה ישמש בבחינת גילוי נאות. סביר להניח שממילא לא אגיד מילה על ההתמודדות במרצ. זה נתפס היום חדשות משעממות (למעט התוצאות). קל וחומר, לא אצטרך לסקר את המירוץ שלו.
ואם הוא ייבחר? בעיה. יוסי שריד עזר פעם לרזי ברקאי בתחילת דרכו של האחרון בתקשורת. עניין של היכרות עם האמא (של רזי). אח"כ, רזי שימש ככתב פרלמנטרי בקול ישראל. שריד נוהג לספר, שהוא ביקש ממנהל קול ישראל, שברקאי לא יסקר אותו. הוא כל כך הוא חושש להיראות בעדי, שהוא לא מסקר אותי בכלל.
במילים אחרות, אין לזה פתרון טוב. המזל שלי (או חוסר המזל) שהנודניק המוסרי הזה, רועי, כבר יפתור לי את הבעיה. הוא בטח יתעלם ממני בכנסת וידאג להעביר אינפורמציה רק לרינה מצליח. ככה, למשל, הוא הלך כמה שבועות (או חודשים) עם המידע על המיזם החדש של חיים אורון (הם מאוד קרובים) ותנועת השמאל, אבל לא אמר לי מילה. טינופת. אל תבחרו בו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רביב דרוקר