לפני הכל, כל מי שיש לו עניין בעפר שלח ובי (וגם מי שאין לו, אבל רוצה לעזור לאדם במצוקה): נא להיכנס לאתר טוויטר twitter לחפש את החשבון של רביב ועפר raviv_ofer ולהירשם כעוקבים. זה חשוב. אל תשכחו, הניצחון זה לא הדבר הכי חשוב. זה הדבר היחיד.

איך נכנסנו לעניין הזה? אלוהים שישמור. להם, למתחרינו, יש תוכנית רדיו יומית ואין להם חיים. איך אפשר לנצח אותם? חוץ מזה, כוחות אפלים מחקו לנו בלילה האחרון 100 עוקבים. מה זה? כששאלתי בעמותת ישראבלוג, המנכ"ל גיא אליאב כתב לי שככה זה כשאנחנו רק רוצים לדבר ולא מקשיבים לעוקבים ולא עונים להם. אתה גם שורף את מיטב שעותיך בעדכון הטוויטר וגם מקבל בראש על היותך סוציופט אגוצנטרי. אז רק לידיעתך - מר אליאב היקר - מאה העוקבים נשרו בין חצות לתשע בבוקר. למיטב הבנתי, אין סבירות שמאה אנשים יעלו על טוויטר בלילה כדי למחוק את עצמם במיוחד מהחשבון שלנו.

מה הקסם של הטוויטר הזה? צריך עוד 24 שעות ביממה כדי להתעסק עם זה. מטורף. מצד שני, כשאתה נכנס לזה אתה לא יכול להפסיק. אני לא יודע אם זו התחרות, אבל אני מוצא את עצמי עומד במזנון הכנסת, אנשים מדברים איתי ואני מעדכן את הטוויטר. מחלה ארורה. והמחשבה להפסיד, אוי, זה דבר כל כך קשה. אני לא יודע מאיפה נכנס לי הג'וק הזה. כנראה משנותיי ככדורסלן פעיל. אבל על זה אני עוד לא מרגיש נוח לדבר על התחרותיות הנוראה שבי. אולי כשכבר ממש נעמוד בפני הפסד.