רשת ב' פרסמה תחקיר. לפיו גורמים עוינים, סעודיים וקטארים משתלטים על אדמות חקלאיות בישראל. זה התחיל לפני כשבועיים ביומן השבוע של קול ישראל ונמשך בפולו אפ של הכתב שמעון וילנאי ב"הכל דיבורים" של יום ראשון (ירון דקל לא הגיש באותו יום).

בעיניי, זה תחקיר מופרך, שלא הציג ראיה אחת ממשית לאמיתותו. גרוע מכך, התחקיר יוצר נזק. הוא מנסה לבסס את טענות המתנגדים לרפורמת הקרקעות באמצעות טיעונים שלא ממין העניין בכלל.

הנה קטעים מהשידור של "הכל דיבורים".

המגישה מציגה את ה"הסיפור העצוב" על רכישת קרקעות בידי "גורמים עויינים" בקיבוץ  איילת השחר "שאתה, שמעון וילנאי חשפת לפני שבועיים".

וילנאי  משדר שלא כל החקלאים מכרו את אדמותיהם ממצוקה כלכלית, שיש עוד מקומות חוץ מאלו עליהם דובר. הוא חושף אותם לראשונה: זכרון יעקב, בנימינה וכפר תבור. הציעו לבעלי הקרקעות, הוא טוען, 12 אלף דונם על קרקעות ששוות 3000 או 4000 דולר. "זו מכירה כללית של אדמות ישראל", הוא אומר, "מכירה כללית. פשוט מדהים... עורכי דין ישראלים קנו עבור איילי הון מקטאר, סעודיה".

כמה הערות:

1. וילנאי לא מוסר פרט אחד שמאפשר לבדוק את התחקיר. לא שם של עורך דין ישראלי, לא גורם זר, לא מיקום אדמות, לא מי מכר, מתי, כמה, כלום, כלום, כלום. על המסד העובדתי הרעוע הזה הוא בונה "מכירה כללית של אדמות ישראל".

2. מהיכרותי עם הנושא, אם בעל קרקע מוכר אדמה לעורך דין ישראלי, שמייצג גורם עוין, ובעל הקרקע אינו יודע את זהות הקונה האמיתי, מה אשמתו? הוא לא היה יכול לדעת. למה באים אליו בטענות? יתרה מכך, המחיר ממש לא רומז לבעייתיות בעיסקה. וילנאי רומז שהפער במחיר גדול. לא ממש. אם מישהו מאמין בהפשרת קרקע חקלאית וחושב שהוא יכול להוביל תוכנית הפשרה, יש בהחלט סיכוי שהוא יעלה את המחיר מ- 3000-4000 ל-12 אלף דולר לדונם.

3. אני מעז לפקפק אם וילנאי יכול להגיע לאינפורמציה מי עומד מאחורי הקונה האמיתי, אם בכלל יש כזה. בדרך כלל, אם דבר כזה נעשה, גם עורך הדין הישראלי, שקונה את הקרקע לא יודע עבור מי הוא קונה. צריך להיות טמבל גמור כדי לבוא בתור סעודי, ישירות לעו"ד ישראלי ולבקש ממנו לקנות עבורך קרקעות. נראה לכם סביר, שעורך הדין לא יודע עבור מי הוא קנה ווילנאי יודע?

חזרה לשידור. המראיינת מעלה לשידור חקלאי ממרכז הארץ. היא לא אומרת את שמו ואפילו לא מאיפה הוא "מסיבות מובנות", לדבריה. המרואיין אומר שהיו מכירות, שמדובר ב-500 דונם בעמק. הוא מדבר על גורמים זרים ש"כמו ששמענו" באים מקטאר "ואולי אפילו לאל קעידה יש יד בזה". המרואיין ממריא. איפה קק"ל? הוא שואל. איפה הימנותא? למה הם לא קונים את האדמות?

המראיינת שואלת: "האם אתה מכיר אנשים שמכרו?", המרואיין עונה: בערך. הוא לא כל כך יודע, אבל שמע על זה. אחר כך הוא שוב עובר לשיעור בציונות. "פעם היינו רוכשים דונם אחרי דונם. היום זה קורה הפוך".

המראיינת לא מבקשת ממנו פרטים, לא מנסה לאתגר אותו. לא שואלת - מאיפה אתה יודע? מי סיפר לך על אל קעידה? איך אל קעידה נכנסו לכאן? במקום זאת, היא אומרת "זו פשיטת הרגל של הציונות. זה סוף הדרך". המרואיין מסכים בשמחה. המראיינת שואלת - למה לא משכנעים את המוכרים למכור לגורמים שאינם עוינים. המרואיין עונה ש"יודעים את זה למעלה" ולא עושים כלום.

אוהו. עכשיו אנחנו כבר נכנסים לתחום הקונספירטיבי. בעצם, שרינו משתפים פעולה עם הסעודים בחיסול המפעל הציוני. אלוהים שישמור. משום מה, המראיינת לא מעלה על דעתה שאין מוכרים ואין קונים, יש רק שמועות. גם אם היו מוכרים, לא היה אפשר לשכנע אותם בדבר, מכיוון שגם לדברי וילנאי הם לא יכולים לדעת שמכרו לגורמים עוינים. בקיצור, איזה סוף הציונות ואיזה נעליים? בסך הכל, ידיעה לא בדוקה, שמועה שהפכה ל"תחקיר" ואפילו אם יש אמת בתחקיר, אין כאן שום סוף ציונות. מקסימום אנשים תמימים שלא ידעו למי הם מוכרים.

חזרה לשידור. האייטם ההישגי של "הכל דיבורים" נמשך.

עכשיו, המראיינת מעלה לשידור את ח"כ נחמן שי מ"קדימה". אני מאוד מעריך את ח"כ שי. מכיר אותו הרבה שנים. תחילת הקריירה שלו כחבר כנסת לא מבשרת טובות. כל יום-יומיים הוא מפרסם הודעה לתקשורת. רובן רוכבות על איזו כותרת בחדשות, מנסים לאחוז בזנבה. פה הוא מנסה לחוקק את "חוק טופז", חוק שבכלל קיים. שם הוא מגיב על גל האלימות. ח"כ לכל עת. אין לי בעיה עם הפעלתנות שלו, רק עם רמת בדיקת העובדות. שי מתחיל את השידור בכך שהוא מכיר את הסיפור ושומע אותו בעצב רב.

מאיפה הוא מכיר אותו? מוילנאי? הוא לא בודק סיפור כל כך דרמטי לפני שהוא מתעצב? המראיינת אומרת לח"כ שי, שמוכרי הקרקעות ביקשו למכור את הקרקע לקק"ל, למינהל, לא רצו למכור את הקרקעות לגורמים עוינים, אבל גורמי השלטון זרקו אותם.

יופי. עכשיו כבר מנהל מקרקעי ישראל וקק"ל משתפים פעולה במחדל עם ההשתלטות העוינת של אל קעידה וסוף הציונות. מאיפה האינפורמציה הזאת באה? מה תומך אותה? שום דבר. כאמור, הסיכוי שמוכרים כאלה (אם הם קיימים בכלל) יידעו למי הם מוכרים הוא אפס. אם הם לא יודעים, הם בטח לא פנו לשום מינהל כדי שיקנה מהם ואם הם לא פנו, הם לא סורבו. בקיצור, קשקוש מקושקש.

נחמן שי דווקא לא ספקן. המדינה מוכרת את עצמה לדעת, הוא אומר ומוסיף. זה בדיוק מה שעשתה רפורמת הקרקעות. איך הרפורמה קשורה? ח"כ שי מסביר. במסגרת הרפורמה יימכרו 400 אלף דונם מקרקעות המדינה לגורמים פרטיים. אלו יוכלו למכור אותן הלאה לגורמים עוינים. אללה יוסטור.

המראיינת גם מודאגת. בעזרת חוק הקרקעות נעצים את התופעה, היא אומרת. ח"כ שי מנסה להרגיע. יש לו הצעת חוק שעשויה לפתור את הבעיה הקשה, אם רק הממשלה תתעשת. שרי החוץ, הביטחון והשיכון יפקחו על מכירת הקרקעות. הוא מוכן לוותר על הקרדיט שלו. מצידו, שהממשלה תעביר את החוק. העיקר שהמפעל הציוני ישרוד. את וילנאי זה לא מרגיע. הליך חקיקה בישראל מאוד ארוך, מסביר וילנאי. עד עכשיו מכרו כבר 2000 דונם. עד שייגמר הליך החקיקה, ימכרו את כל המדינה, הוא מסיים. 

המראיינת אומרת לח"כ שי: לא תתפלא שאף אחד מהשרים לא רצה להגיב על זה, חוץ משר השיכון.

ח"כ שי באמת לא מתפלא. שלא נתפלא, הוא אומר, שנקום יום אחד ונגלה שחלקים גדולים מארץ ישראל לא שלנו, לא שלנו יותר. המראיינת מזכירה שכל אלו, השרים, הרימו את ידם בעד חוק הקרקעות. מושחתים שכמותם.

כמה הערות אחרונות:  

1. אין קשר ישיר בין רפורמת הקרקעות ל"תחקיר" של וילנאי. ב"תחקיר" מדובר על אדמות חקלאיות. במסגרת הרפורמה יימכרו קרקעות מתוכננות, שכבר הופשרו. לא יימכרו קרקעות חקלאיות.

2. כיום יש מנגנון הגנה נגד קניית קרקע על ידי זרים. למנהל מקרקעי ישראל יש ועדה מיוחדת שצריכה לאשר כל החכרת קרקע למי שאינם אזרחי ישראל. האפקטיביות של הוועדה רעועה, אבל זה כבר עניין תפקודי. אין בעיה ליצור שורה של מנגנוני הגנה נגד מכירת קרקעות לגורמים עוינים, גם כמשדובר בבעלות מלאה. דנתי בזה בפוסט קודם אז לא אלאה אתכם שוב.

שורה תחתונה - תחום הנדל"ן הוא מורכב, מצד אחד, וטעון רגשית, מצד שני. היכולת לתחמן את השיח הציבורי היא עצומה. חבל שאנשים מכובדים כמו עיתונאי קול ישראל וח"כ נחמן שי לא בדקו את עצמם קצת לפני שפתחו מיקרופון. יש גם צד חיובי לסיפור. אף כלי תקשורת (למיטב ידיעתי) לא עשה פולו אפ לסיפור.