ישיבות ההסדר – לא שונה בהרבה ממה שחשבתם (אבל למה לדבר על זה עכשיו)

בגדול, שני סוגי תגובות קיבלנו מאנשים שמעורים בסיפור ישיבות ההסדר.

חלק אמרו - כן, נכון, יש בעיה ואפילו גדולה והחלק השני אמר - כן, נכון, יש בעיה ואפילו גדולה, אבל זה לא הזמן לדון בה, הביקורת מתלהמת מדי, קשה מדי, אתם פוגעים במפעל חשוב ובקיצור, לא בפומבי.

תגובה אחת, למעשה, לא קיבלנו. לא שמענו מישהו רציני שאומר לנו - לא, אין בעיה. שיעורי הנוכחות בישיבות ההסדר גבוהים, רוב גדול של האנשים באמת משלבים לימודים וצבא, אין יותר מדי ישיבות הסדר וכמות ההסדרניקים לא התנפחה לממדים מוגזמים. את זה לא שמענו.

התחקיר של איתי רום, שישודר הערב ב״מקור״ גם מגלה שורה של אנשים אמיצים מתוך הציבור הדתי לאומי, שמעזים להגיד את הדברים בפומבי. זה לא קל.

כשיש עליך מתקפה קשה, האינסטינקט הוא קודם להגן את הבית, לא להודות בשום פאול, כי התחושה היא שכל הודאה בפאול הכי קטן תשמש כנשק בידי האויבים הלא ענייניים בחוץ, החילוניים, החרדים, התקשורת. בגלל זה אני לא יכול שלא להעריך את הרב בני לאו, הרב אלי סדן, לא מעט תלמידים אמיצים שדיברו למצלמה ואת ראשי הישיבה בהר עציון, שכולם הודו ביושר - זו מערכת שתפחה יותר מדי, לא צריכים להיות 1,700 בשנתון, יש לא מעט ישיבות הסדר שהן לא ממש מקיימות את מטרת המפעל הזה ואפילו שבהחלט ייתכן שצריך להאריך את חודשי השירות בצבא ביותר מחודש אחד (מ 16 ל 17 חודשים) אלא לכיוון ה 20, 24 חודשים ויש אף אומרים 36 חודשים, כמו חיילים רגילים.

הסיפור הכי מעצבן, מבחינתי, בהקשר הזה הייתה איילת שקד. אני מכיר אותה כמה שנים כדמות שלא עושה חשבון, הולכת עם האמת שלה, גם כשזה לא ממש מקובל בקרב הציבור בו היא מסתובבת או התקשורת המיינסטרימית.

גילינו שח״כ שקד אמרה בכנס לפני מספר שבועות בים המלח, שגם היא חושבת שניתן להקטין את מספר ההסדרניקים לכמה מאות ולא צריך אלפים. היא אמרה שזה לא הזמן לדון בזה, אבל העובדה שיו״ר הועדה שמכינה את החוק בכנסת, חושבת ככה היא סיפור מאוד מעניין.

התקשרנו אליה ולתדהמתנו היא הכחישה שאמרה את זה והסבירה שבסה״כ הסבירה בכנס מה עמדת רוב חברי הוועדה וזו לא עמדתה שלה. הלכנו לכתב ״מעריב״, הסדרניק לשעבר, שדיווח על הדברים ומסתבר שיש הקלטה. לא נעים.

ההסבר להתנהגות של שקד, כנראה, לא ממש מסובך. פוליטיקה. מספיק שתצליבו בין שמות ראשי ישיבות ההסדר לספר המתפקדים של ״הבית היהודי״. תגלו שהמון ראשי ישיבות ומנכ״לים הם מתפקדים של הבית היהודי. חלקם תפקדו כקבלני קולות משמעותיים של בנט ושקד. חלקם מילאו תפקידים רשמיים במפלגה. מנכ״ל הישיבה בשדרות, למשל, מיכאל סימן טוב הוא אחראי מחוז דרום של הבית היהודי, ראש הישיבה, הרב פנדל, שאמר לנו שהם "א פוליטיים", קרא בשיעור להצביע ל"בית היהודי" והוא עצמו רשום בספר המתפקדים של המפלגה. יש עוד המון חיבורים כאלו. בפריימריז האחרונים שהתקיימו, שבע קלפיות הוצבו בתוך ישיבות ההסדר. כנראה ששקד מרגישה שאיתם היא פשוט לא יכולה להסתכסך. 

לא פחות מעצבנת, בהקשר הזה, הייתה התנהגות משרד החינוך. לדרישת החשב הכללי במשרד האוצר, משרד החינוך עושה ביקורות בישיבות , לבדוק כמה תלמידים נוכחים וכמה לא.

הביקורות הללו אמורות להיות מכשול קל מאוד עבור ישיבות ההסדר.

. ראשית, התלמידים שדיברו אתנו סיפרו שאיכשהו הם ידעו על ביקורות לפני שהתקיימו. שנית, גם התלמידים שכבר לא בעניין של לימודי תורה עשויים להיות באזור הישיבה. סמס אחד והם מגיעים.  למרות זאת, יש לא מעט כישלונות. כמה בדיוק, אוהו, פה אתם נכנסים לשדה מוקשים בלתי אפשרי. ראשית, משום מה, אגף מוסדות תורניים במשרד החינוך לא חושב שזה צריך להיות שקוף. חודשים שאנחנו נאלצנו ללחוץ עליהם להעביר את זה. למה זה בכלל לא פומבי ועל אתר האינטרנט של המשרד? מה סודי בזה שישיבה נכשלה/הצליחה בביקורת? האם זה קשור לקרבה של חלק מפקידי המשרד לזרם הפוליטי אליו קשורות ישיבות ההסדר?

כך או כך, בסוף הנתונים הגיעו. חלקם רק אתמול. על פניו הם נראים שחורים משחור. המון המון כישלונות, כולל של הישיבות המכובדות ביותר. למה על פניו? כי הישיבות טוענות שמה פתאום וזה לא נכון ודווקא הצלחנו ואחת מהן אפילו העבירה מסמך של משרד החינוך שמראה שהיא בכלל צלחה את הביקורות. איך ייתכן שנתוני משרד החינוך לא מקובלים על הישיבות? רק אלוקים יודע.

הערה אחרונה – התעוררה סערה זוטא סביב הפרומו שלנו לסיפור הזה. אז הנה הסיפור המאוד פשוט:

הגענו לישיבה בשדרות. שאלנו את הרב פנדל לפשר שתי הביקורות שהן נכשלו בהן, לפי משרד החינוך. הוא הפנה אותנו לרובי. רובי אמר שבאחת הביקורות הוא קרא לכולם בסמסים, אבל הנייד נתקע כי זה 300 סמסים ולכן, הם לא הגיעו לביקורת. שאלנו אותו למה פשוט לא קרא לתלמידים בקול. הרי לטענתו הביקורת מגיעה למשרד, שסמוך לבית המדרש. מה הפריע לו להגיד בבית המדרש, חברים, אנא בואו שנייה להירשם. בחמש דקות הוא עובר את שאר הישיבה עם עוזר או שניים וקוראים לכולם. הישיבה הרי מתורגלת בביקורות, עוד לפני שהומצאו הסמסים. לרובי לא היה הסבר מניח את הדעת. למחרת הלכנו לצלם שם. הייתי בטוח שהוא כבר יירד מהסיפור הזה, אבל הוא חזר עליו מול המצלמה וטען שלא קרא לתלמידים כי זה מפריע בלימודי הקודש. אנחנו לא הצלחנו להבין למה קריאה בקול מפריעה וסמס לא מפריע בלימודי קודש, אבל כנראה שלא הצלחנו לרדת לסוף דעתו.