ה היה סתם ערב בנובמבר 2005 עד כמה שערב יכול להיות שגרתי כשעוד מעט יש בחירות. נכנסתי לאולפן ממש לפני שמונה. הייתי אמור לשדר איזו ידיעה בלעדית בתחילת המהדורה. לא משהו דרמטי אבל מספיק כדי לפתוח את המהדורה כשאין שום דבר מרגש אחר. ואז קרה הנורא מכול. ערוץ 2 עלו עם ידיעה דרמטית. אריאל שרון בדרך לבית חולים.

 קצת קשה להסביר את עוצמת גלי ההדף שעוברים בכלי תקשורת אלקטרוני כשקורה כזה דבר. פתאום נכנסת לאולפן רוח קרה ועכורה. קרה, כי אתה מרגיש פתאום הכי לא רלוונטי. שידרתי את הידיעה הבלעדית שלי כשאני מחמיץ חלק חשוב בה. הראש היה במקום אחר. בערוץ המתחרה הופכים את העולם ואתה משדר איזה קישקוש. עכורה, כי בסוף בסוף זו אחריות שלך להביא ידיעות כאלה. הפנים של יעקב אילון לא נראו משהו, באוזנייה הקונטרול נשמע כאילו עדיף לנו כבר לא לצאת מהאולפן. אחרי כמה שנים (בערך 5 דקות) גם אנחנו הצלחנו לאשר את האינפורמציה של ערוץ 2 ועלינו לשידור. איזה טראומה. 

בימים אלו מריץ ערוץ 2 פרומו לחברת החדשות שלו. הם משחזרים את הטראומה שלנו, ההישג שלהם. איך הצלחנו לשדר את הידיעה הבלעדית על אישפוזו הראשון של שרון חמש דקות לפני המתחרים. הפרומו דרמטי וכבד. וודוורד וברנשטיין לא היו נראים יותר רציניים. ווטרגייט הישראלי, לא פחות.

שתי הערות: ראשית, כול הכבוד רינה. רינה מצליח הביאה את הידיעה. מגיע לה כול הפירגון, בלי ציניות.

 שנית, חברים בנווה אילן, קצת התבלבלתם. חברת החדשות של הערוץ השני מפיקה את המהדורה הכי נצפית בארץ. זה ההישג העיתונאי העצום שיש לה להראות לצופים שלה? חמש דקות לפני המתחרים? על פי הפרומו הזה, מסתבר, התפקיד של כלב השמירה של הדמוקרטיה הוא לנבוח חמש דקות לפני הכלב של השכן. למעשה, לא לנבוח. לגרגר קצת.

 יש שני סוגים של ידיעות בלעדיות, קצת בדומה ל"גילוי" מול "המצאה" (הפלצפנים יגידו שלא מעט פילוסופים של המדע מערערים גם על האבחנה הזאת אבל תעזבו אותי מהם עכשיו. אני מנסה להגיד משהו). יש ידיעות בלעדיות, שהציבור היה יודע מהן בכול מקרה, אבל יש כלי תקשורת שהצליח לדווח עליהן חמש דקות לפני מתחריו. ויש ידיעות בלעדיות שבהן ללא עבודת כלי התקשורת ספק אם היו באים אי פעם לידיעת הציבור. תחקיר ראוי, למשל.

מישהו מעלה על הדעת שלא היינו יודעים ששרון אושפז? מה בדיוק התרומה שהביאה הידיעה הבלעדית הזאת של ערוץ 2 לדמוקרטיה הישראלית? לחופש העיתונות? לתקשורת? למשהו? שלא תבינו אותי לא נכון, הייתי מת לשדר ראשון את הידיעה הזאת (ושוב מברוק רינה) אבל מכאן ועד לשים את זה על החזה המרחק עצום.

לא הייתי נטפל לפרומו הזה אם הוא לא היה חלק ממה שנראה כמו משנה סדורה של חברת החדשות של ערוץ 2. קראתי כמה ראיונות עם שלום קיטל המנכ"ל הפורש של חברת החדשות. שוב ושוב הוא חוזר על ההישגים המונומנטליים של החברה שלו. אמנון אברמוביץ' שידר ראשון את התלונה של קצב על סחיטה ושידרנו, כן, אנחנו, אנחנו (כול הכבוד רינה) שידרנו ראשונים את הידיעה על אישפוזו הראשון של שרון. לפני ערוץ 10. בחמש דקות שלמות. סליחה, באחד הראיונות הוא הוסיף עוד הישג. שידרנו ראשונים את הידיעה על תפיסתו של בני סלע. שלח ודרוקר ישבו מבולבלים באולפן, אמר קיטל בעונג לאחד ממראייניו. האמת, צודק. ישבנו מבולבלים. אכן ערוץ 2 שידר ראשון את הידיעה הזאת. חוץ מקיטל ועוד 50 אנשים בתקשורת אף אחד במדינה לא יודע מזה ובצדק לא יודע. זה לא חשוב. זה לא תורם דבר לאף אחד, חוץ אולי מלרייטינג של ערוץ 2. מה הסיכויים שלולא הידיעה של הערוץ השני לא היינו יודעים שבני סלע נתפס?

במלחמה בין כלי התקשורת יש כול הזמן הישגים קטנים כאלו. ערוץ 10 שידר ראשון את הידיעה על אישפוזו השני של שרון (זה שהיה קצת יותר משמעותי). אף אחד לא חשב לעשות מזה פרומו. ערוץ 10 שידר השבוע (ינון מגל) את הסרט המבחיל של יגאל עמיר. אח"כ הוא הגיע גם לערוץ 2. פעם אנחנו ופעם ערוץ 10.

השאלה האמיתית היא מי עוסק בעבודה עיתונאית בעלת משמעות יותר עמוקה. מי מוביל את היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה ("הארץ", "מחלקה ראשונה", ערוץ 10), מי מוביל סדר יום בנושאים חשובים. תחקיר "מעריב" על הספקות סביב אשמתו של סלימאן אל עביד הוא הישג עיתונאי כזה. אפילו תחקיר "ידיעות" מסוף השבוע על קשריו של ארקדי גיידמק עם אורניום מועשר הוא דוגמא לעבודה עיתונאית משמעותית. נסעו, ראיינו, חקרו, גילו.

אם ערוץ 2 היה מתהדר בחשיפותיו החשובות של חיים ריבלין בתחום איכות הסביבה הייתי סותם את הפה. זה סדר יום. זו עיתונות. אם היו מעלים את התחקיר של צ'יקו מנשה (ראו את הבלוג המצוין שלו) על יונה מצגר הייתי מוריד את הכובע אבל כשאתה מתהדר בחמש דקות ההיסטוריות ההם אתה משדר לכול העיתונאים בערוץ שלך ובכול המקומות האחרים שזה ההישג האמיתי. להביא את הידיעה חמש דקות לפני האחרים.