הנה סיפור על ספין טוב:
ב - 4.1.2006, יום רביעי בלילה, התאשפז אריאל שרון. אולמרט נכנס לנעליו. תסתכלו בעיתונים בימים מייד לאחר האירוע. הסיפור הפוליטי המוביל עוסק בשמעון פרס ובשאלה האם פרס יישאר ב"קדימה" או יחזור למפלגת העבודה. הטון בתקשורת כלפי פרס היה מרושע, בלשון המעטה. טובי הפרשנים שחטו את פרס. איך הוא מעז לחשוב על פוליטיקה בזמן כזה?
ביום שישי, בסה"כ 36 שעות אחרי האירוע, נפגש פרס עם ראש הממשלה בפועל אולמרט. המצלמות חיכו לו. כולם עם אותה שאלה ועם אותו טון עצבני. אפשר היה לראות על הפנים של פרס את עוצמת התדהמה. הוא החזיק עוד קצת עד שנכנע ונשאר ב"קדימה" (לא לפני שקיבל באופן סימבולי את המקום השני ברשימה). זה היה ספין גאוני ומחוללו היה חיים רמון.
למה ספין? כי לא היה שום דבר במציאות שהצדיק עיסוק כל כך אינטנסיבי בעניין הזה זמן קצר אחרי הקריסה של שרון. פרס עוד לא עשה כלום. אם הוא חשב על העניין הוא עשה את זה בינו לבין עצמו אבל חיים רמון מכיר את פרס טוב. מה זה טוב. מצוין. מייד אחרי האישפוז, רמון הבין שפרס יחשוב "מה איתי?", "איך אני ממנף את זה? הרי אולמרט זקוק לי יותר מלכל אחד אחר". רמון התחיל "לשגר" את העיתונאים לכיוונו של פרס. זה לא היה שקר. זאת הייתה שאלה פוליטית אמיתית. היא רק לא הייתה הופכת למרכזית בעיתוי הזה אלמלא רמון עשה אותה לכזאת. אילולא נאלץ פרס לקבל החלטה כל כך מהר ותחת כזה לחץ ייתכן שגם היה מחליט אחרת. לזה אני קורא ספין מוצלח. גרעין של אמת שמובלט מעבר לפרופורציות האמיתיות שלו בזכות תלבושת סקסית.
אני שונא להשתמש במילה ספין. כולם עושים את זה ואני הרי דווקאיסט. בכלל, נדמה לי שאם היו סופרים לנו מילים היה מתברר שספין היא המילה המדוברת ביותר בקהילה הפוליטית. הכל זה ספין. אני נדרש בכל זאת למילה הזאת כי אתמול ראינו ספין די מוצלח.
אודי סגל דיווח אתמול בחדשות ערוץ 2 שגובש נוהל רפואי חדש. כותרתו - מעתה והלאה ראש ממשלה בישראל יחשוף את תיקו הרפואי. אמור מעתה - יש לנו ראש ממשלה שמתמודד באומץ עם מחלתו, עומד בגבורה מול הציבור, מספר על מחלתו וגם מאמץ נורמה ראויה ומבורכת של שקיפות רפואית.
אז קודם כל, שיחק אותה אודי סגל ושיחק אותה אולמרט. עכשיו לעובדות:
לפני תשעה חודשים הובאה הצעת חוק של ח"כ דני נווה לוועדת החוקה של הכנסת. נווה הציע להקים ועדה רפואית מקצועית שתקבל דיווח על מצבו הרפואי של ראש הממשלה ותחליט איזה פרטים מתוך התיק הרפואי ראוי לחשוף בפני הציבור. יו"ר ועדת החוקה, מנחם בן ששון, איש קואליציה ומקורב לאולמרט, נלחם כמו אריה להפיל את הצעת החוק. הוא הצליח. במקביל הוא סיכם עם לשכת ראש הממשלה שהם יגבשו נוהל בנושא.
במקביל פנתה התנועה לחופש המידע (בה אני משמש כיו"ר) למשרד ראש הממשלה בבקשה לחשוף את תיקו הרפואי של אולמרט. נענינו בשלילה. פנינו שוב. בסוף אפריל השנה כתבה לנו היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע-פרגו, שעמדת המשרד היא שאין למסור את החומר. "צנעת הפרט", נימקה היועצת.
זו הייתה עמדת ראש הממשלה עד אתמול.
אתמול חשבו בלשכת בן ששון - למה שלא ניקח טרמפ על מסיבת העיתונאים של אולמרט. בן ששון פנה ללשכת אולמרט. מה עם הנוהל שהבטחתם לנו בעניין בריאותו של אולמרט. בלשכת אולמרט הבינו מייד את גודל השעה. לא הספיקה להם האמפטיה שקיבל אולמרט על הגילוי המכובד והראוי של מחלתו. מישהו שם רצה לסחוט את הלימון עוד קצת. מהר מהר הועבר הנוהל החדש לחדשות ערוץ 2 (בכל זאת, צ'יקו מנשה שלנו עצבן אותם אתמול כשחשף את מסיבת העיתונאים שלהם לפני הזמן). בן ששון, שתכנן לחשוף את הנוהל החדש היום, נאלץ לראות את זה בטלוויזיה.
מומחי ספין יגידו - זה חצי ספין. אולמרט שינה באמת את עמדתו לגבי חשיפת תיקו הרפואי. מה זה משנה הסיבה. העיקר ששינה. צודקים. ובכל זאת יש פה חצי ספין. לא רק בעיתוי המזורז אלא בעיקר בהצגת הדברים כאילו מדובר בשינוי מציאות במדינת ישראל. האמת היא שבמקרה הטוב הסכמת אולמרט מחייבת אותו. הנוהל החדש הוא לא יותר מטיוטה לדיון. לא מדובר כרגע בחוק ולא בתקנה. ראש הממשלה הבא יכול לזרוק את הנוהל הזה לפח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רביב דרוקר