שר הביטחון לשעבר, משה ארנס, כתב היום מאמר ב"הארץ". את המאמר הוא ליווה בגרף של מספר הקסאמים ששוגרו לעבר ישראל לפי שנים. הגרף מוכיח שלאחר ההתנתקות עלה באופן ניכר מספר הקסאמים. הנה ההוכחה של מתנגדי ההתנתקות: אנחנו נסוגים והם רודפים אחרינו.

המאמר הזכיר לי את המשפט  על כך שישנם 3 סוגי שקרים: שקרים, שקרים לבנים וסטטיסטיקה.

הגרף של ארנס לקוח מתוך מחקר מאלף ומפורט של המרכז לחקר הטרור, שפועל תחת כנפיה של מערכת הביטחון ובראשו עומדת אנציקלופדיית מידע בשם ראובן ארליך. המרכז הוא גוף חצי תעמולתי, חצי מודיעיני. באופן טבעי, הוא משרטט את הנרטיב הישראלי וכמעט לא תמצא בפירסומיו ביקורת המדיניות הישראלית. אין עם זה, לדעתי, שום בעיה.

המחקר של ארליך משתרע על 102 עמודים וכמו הרבה מחקרים אפשר למצוא בו תימוכין כמעט לכל טענה. כך למשל, מספר ההרוגים והפצועים כתוצאה מירי הרקטות קטן מאז ההתנתקות. ב - 2004, לפני ההתנתקות, נהרגו 4 ישראלים כמו בשנים 2006 ו - 2007, אחרי ההתנתקות, יחד. מה זה אומר? שההתנתקות הצליחה? ממש לא.

הנה עוד נתון: מספר הרקטות ששוגרו אכן גדל אבל מספר המרגמות ששוגרו קטן באופן משמעותי מאז ההתנתקות. מה זה אומר? הנה, ההתנתקות ניצחה את המרגמות...

כל אחד יפרש את זה איך שהוא רוצה. רק בוא לא נספר לעצמנו שקרים. מי ש"התאכזב" מהתגובה הפלשתינית להתנתקות הוא טיפש או שקרן. אני לא חושב שהיה אחד שחשב שבעקבות ההתנתקות יהיה שקט ברצועת עזה. זה לא היה קיים באף תרחיש ובשום מאמר. אישית, מאוד לא אהבתי את תוכנית ההתנתקות בגלל החד צדדיות שלה אבל לזכותו של שרון ושאר משווקי התוכנית צריך להגיד שהם מאוד נזהרו לא להבטיח גן של שושנים בסוף הדרך.  למעשה, אם תסתכלו ברוב ההערכות המודיעיניות לפני ההתנתקות של בוגי יעלון ושאר הגאונים הצבאיים תראו שהמצב הביטחוני פחות גרוע ממה שהם חזו. מה שכן קרה זו עליית החמאס ואת זה אנשי הצבא לא צפו וסתם אנשים פשוטים עם שכל ישר כן.