בימים האחרונים הדוברים (המעטים. ילדים יקרים, עיזרו בבקשה לאהוד למצוא את אמנון דנקנר...) שמדברים עבור אהוד אולמרט מנגנים את אותה שורה. סיפרו לכם שאולמרט קיבל מייל משולה זקן על כך שעבר כסף מ"הכובס", הלא הוא טלנסקי. אז סיפרו לכם. כאן מגיע החיוך הזחוח והפאנץ'. לאולמרט בכלל אין מייל.
חשבתי (למעשה, ברוך קרא חשב, אבל אין לו בלוג, אז גנבתי לו) שהגיע הזמן למקם את הטיעון בקונטקסט שלו. ביום חמישי הופיעה ב"ידיעות אחרונות" הידיעה על המייל הזה. כנראה שהידיעה לא מדויקת, אולי אפילו לא נכונה. ברמת הבוץ בה מבוסס אולמרט עכשיו, אי אפשר להאשים אותו שהוא נאחז בכל אי דיוק קטן, אבל גם הוא יודע שעל זה לא בונים זיכוי ציבורי. התמונה הזאת של נדבן אמריקני שמגניב מעטפה ובה אלפי דולרים לכיס החליפה של אולמרט, היא תמונה שכנראה קשה להכיל, אפילו בתוך ים של אדישות ציבורית.
עוד דבר שצריך לנכש מהשביל הוא סיפורו של אבי שרמן. למי שלא עקב, זהו נהג שנשכר מעת לעת על ידי הקונסוליה הישראלית בניו יורק. שרמן טען כי העביר מעטפות מזומנים לאולמרט. הוא דיבר על לפחות 10 מעטפות. מלכתחילה, כל הסיפור של שרמן נראה כמו היריון מחוץ לרחם. עד מפתח לכאורה, שלא ממש מקבל תשומת לב מהמשטרה, אבל כן מדבר בלי סוף עם התקשורת.
כלי תקשורת רבים פירסמו את סיפורו בלי בדיקה מינימלית. היום נכשל שרמן בבדיקת פוליגרף אליה נשלח ביוזמת ערוץ 10. שרמן הסכים להיבדק ואז התחרט שוב ובסוף נבדק במכון הפוליגרף של זיגי הורוביץ. עכשיו, מן הסתם, דוברי אולמרט יעשו שימוש גם בשרמן כדי לסדוק את תיק טלנסקי. במקרה הזה, אני לא מאשים אותם. אנחנו פרסמנו את הדברים של שרמן ואנחנו נצטרך לשלם את המחיר.
אגב, זו הרגשה די מזופתת כל הסיפור הזה עם שרמן. אני לא בטוח שמישהו יאמין להתבכיינות שלי (ספק אם אני הייתי מאמין) אבל מדובר באדם שהחיים לא חייכו אליו. הוא, כנראה, מיסודו, גם ממש לא אדם רע (אולמרט, בצדק, בטח חושב אחרת). אני, לעומת זאת, ישבתי איתו כמה שעות, ניהלתי איתו שיחות ידידותיות ואז חירבתי לו את היום ואולי לא רק את היום. נכון, יש אינטרס ציבורי וכל זה, אבל כששרמן התקשר אליי אחרי השידור קשה לי לומר שהייתי גאה במה שעשיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רביב דרוקר