לבקשת מגיבים רבים אני מצרף את רשימת השקרים (הלא מלאה). אני מזהיר אתכם שזה יהיה משעמם וקטנוני, אבל זו האמת המלאה:
1. הטענה כי התחזיתי לעו"ד שקרית ומצוצה מהאצבע. מעולם לא אמרתי שאני עו"ד. מעולם. תקראו את קורות חיי בכל פורום אפשרי וכל ראיון שאי פעם נערך לי. אכן השארתי הודעה לשופט, אמרתי לו שיש לי השכלה משפטית. לא יצאו לי מהפה המילים עורך דין.
2. לא דיווחתי מוושינגטון ואמרתי שאני בקמפ דייויד. שקר גס. לא דיווחתי שאני רואה מכוניות עולות אל ההר. כל שידורי קמפ דייויד של כל העיתונאים מכל רחבי העולם נעשו מעיירה בשם פרדריק, בסביבות 20-25 דקות נסיעה מקמפ דייויד. אי אפשר להתקרב יותר אל המקום, בגלל הרגישות הביטחונית שלו. בערב הספציפי עליו דיברתי בכנס אכן נסעתי לוושינגטון לאכול ארוחת ערב (אין אגב פסול בסיקור הפסגה מוושינגטון. כתבי "ידיעות אחרונות" היו בין היחידים שהחליטו לעשות את זה בניגוד לרוב הכתבים שהחליטו לסקר מפרדריק). שעות הערב בוושינגטון הן השעות הקטנות בלילה בישראל ולכן זה לא פוגע בדבר. התכוונתי לשדר משם ולהגיד שאני שם, אלא שלפתע הגיעה הידיעה על הכותרת המרעישה של נחום ברנע ושמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" לפיה הפסגה נכשלה ו"ברק חוזר הביתה ללא הסכם". לאור זאת, נסענו רזי ברקאי ואני חזרה לפרדריק ומשם שידרנו כמדי לילה. יתרה מזאת, אותו ערב הפך לשידור המשמעותי ביותר שלנו. התקשרנו ישירות לקמפ דייויד, הועברנו במפתיע לבקתה של אמנון ליפקין שחק וערכנו ראיון מוקלט איתו בשעה מאוד מאוחרת בלילה. הוא היה מופתע ונרגז על כך שהגענו אליו, אבל עדיין הכחיש את הידיעה ב"ידיעות" ואמר שהפסגה לא התפוצצה. הפסגה אכן נמשכה שבוע נוסף והידיעה התבררה כברווז עיתונאי מביך. "ידיעות" מעולם לא התנצל.
3. לא ידעתי על סיפור קצב כמה ימים לפני שאמנון אברמוביץ' פרסם אותו. זוהי שטות ושקר אחד גדול. ביום חמישי בערב נאמר לי שברוך קרא, הפרשן המשפטי הנפלא שלנו, מחזיק באיזה רמז לגבי סיפור גדול שנוגע לקצב. ביום שישי בבוקר, לקראת המהדורה שלנו, דיברתי עם ברוכי. הוא סיפר לי ששמע שקצב התלונן אצל היועץ המשפטי לממשלה, שמישהי סוחטת אותו. הוא עשה מאמצים עילאיים לאשר את הידיעה וגם אני. התקשרנו לאנשים במשרד היועץ המשפטי לממשלה, לאחיו של הנשיא, ליאור קצב, למנכ"ל בית הנשיא, משה גורל, לדוברת הנשיא, לכל מי שיכולנו לחשוב עליו. חלק הכחישו, חלק אמרו שלא יודעים. לא הצלחנו לאמת את הידיעה. ברוכי שומר שבת. בסביבות 5 בערב אמרתי לו "בוא נרד מזה. במשפטים אומרים - עדיף 99 אשמים שמסתובבים חופשי על חף מפשע אחד שיושב בכלא". במילים אחרות, ידיעות כאלה אי אפשר לשדר בלי אימות ודאי. סיכמנו לחכות עם זה ליום שבת ולחדש את מאמצינו. במהדורת שבת של ערוץ 2 אברמוביץ' שידר אותה.
4. לא עקפתי מעולם את העורכים שלי במהדורות השונות. יעידו על כך כל עורכי התוכניות בערוץ 10 - גיא סודרי, עורך המהדורה הראשית דאז, טלי בן עובדיה, עורכת "שישי", אבי אלקלעי, עורך "לונדון קירשנבאום" ונחושתן אוקון, עורך "5 עם רפי רשף". הטענה שגלעד עדין, מנכ"ל חדשות 10 פחד ממני פשוט לא ראויה לתגובה, אפילו לא בפוסט הארכני הזה.
5. לא השתלטתי על ידיעה שכתב אחר הביא. אכן אחד מאנשי "חדשות 10" הביא ידיעה לדסק בנוגע לתקרית במטוס "אל על". עורכת המהדורה, טלי בן עובדיה, ביקשה שאבדוק את הידיעה ואם היא נכונה, שאשדר אותה. בדקתי בעזרת נוגה ניר נאמן, כתבת התעופה שלנו וכן עם גורם בטחוני, שאחראי לתעופה במטוסים. קיבלנו אישורים ושידרנו.
6. "ידיעות" מציינים כמה ידיעות שלי שפורסמו והוכחשו על ידי אחרים. ידיעה בנוגע לקצבאות הילדים, ידיעה שעוסקת בהצעה של דליה איציק לאולמרט בנוגע לנבצרות וידיעה בנוגע לניסיון לגייס את קרל רוב, היועץ האסטרטגי האמריקני, לעבוד עם נתניהו. אני לא רוצה להיכנס לסט ההוכחות לגבי כל ידיעה, למרות שפירטתי את חלקו בפני מר שכניק והוא לא טרח לבדוק את העובדות שהבאתי בפניו. אני כן רוצה להגיד שאם המסקנה של "ידיעות" היא שכל ידיעה שהוכחשה על ידי אחד הצדדים הנוגעים בדבר, לא צריכה לבוא לאוויר העולם, אז כדאי מאוד לקצץ 50% מעמודי העיתון.
7. "עיתונאי שעבד איתו בעבר" אמר ל"ידיעות", ששידרתי שאמנון רובינשטיין יהיה שר משפטים והוא לא מונה. אני אכן שידרתי שרובינשטיין הוא המועמד המוביל ושאולמרט הציע לו את התפקיד. זו אמת ורובינשטיין אישר אותה לאחר מכן בראיונות פומביים. אלא שרובינשטיין סירב ולכן מונה פרופסור פרידמן.
8. "מכר שלי", כתב "ידיעות", אמר שאמרתי לו שמה שאני אוהב במקצוע זה "תראה אותי, אני נכנס לסופר וכולם מסתכלים עליי. מפנים לי את התור". זה שקר כל כך בוטה ומגעיל. בחיים לא יצא לי המשפט הזה מהפה. בחיים לא פינו לי שום תור ומי שמכיר אותי יודע שאני כמעט ולא הולך לסופר... פשוט קשקוש. עכשיו, תחשבו בהיגיון. נגיד שזו הסיבה שאני במקצוע (וזו לא) - הייתי אומר את זה למכר שלי? זה הרי כל כך מגוחך שאני מרגיש מטומטם להגיב על זה.
9. יש שם איזה "בכיר בערוץ 10" שמספר על רעיון שהצעתי לו כשחזרתי מהרווארד. לבכיר קוראים שילה דה בר, אז ראש מערכת החדשות בערוץ 10 והיום עורך "ידיעות אחרונות" ומי שפיתח לעצמו מיומנות בסוג הזה של כתבות נקם. אכן הצעתי רעיון דומה לשילה. ערוץ 10 היה אז בהקפאת הליכים, בקושי חי ועל אחוזי רייטינג בלתי קיימים. שמעתי שמחפשים משבצת אקטואליה ושמחפשים רעיונות. הצעתי לו שאני אגיש רצועה יומית, שתעסוק כל יום בנושא אחר ולידי יישב בכל יום פרשן מקצועי לאחד התחומים. הוא לא ענה והרעיון מת. אם זה שיגעון גדלות, אז ברכות ל"ידיעות". תפסתם אותי.
10. "עיתונאי בכיר שעבד לצידו בעבר", מצוטט ב"ידיעות" כאומר שאני "מסוג האנשים שמסוגל לייצר ספר בשלושה וחצי ימים". כתבתי שני ספרים. "חרקירי" לקח לי כמעט שנה וראיינתי כ-120 אנשים, אם אני זוכר נכון. על "בומרנג", שכתבתי יחד עם עפר שלח, עבדתי שנתיים וחצי וראיינו אלוהים יודע כמה אנשים, כולל נסיעות רבות לארה"ב ולרשות הפלשתינית.
11. "ידיעות" כותב שגלי צה"ל סירבו לקלוט אותי בחזרה. שקר גס. מעולם לא ניסיתי לחזור לגל"צ אחרי שחזרתי מתוכנית נימן (ולא "תוכנית ניומן" כפי שכותב "ידיעות", העיתון שיסודיות היא נר לרגליו...) בארה"ב. מעולם. לא תמצאו אדם אחד שיגיד את זה כי זה שקר גס. לא רציתי וגם לא יכולתי, כי "חרקירי", שכלל ביקורת על הצבא, יצר מציאות בה הצבא לא רצה בשירותיי יותר והוא הבהיר את זה כבר כשעזבתי.
12. לא העירו לי בגלי צה"ל על כתיבת "חרקירי". שקר נוסף. ההפך. ראש מערכת החדשות, צביקה גולדברג, ומפקד התחנה, אבי בניהו אישרו לי לכתוב את הספר.
13. יש לכם עוד כוח? נמשיך. "אחד מעובדי ערוץ 10" סיפר ל"ידיעות" שלפני שנתיים "הרצנו מחקר עם סקרים וקבוצות מיקוד על כל הטאלנטים שלנו. בין הפרשנים דרוקר יצא לא טוב. באותו סקר עלה שבעיני הציבור הוא לא נתפס כפרשן פוליטי אלא כרכלן פוליטי". עוד שקר. ערוץ 10 אכן ערך מחקר כזה בדצמבר 2006. אני לא רוצה להתהדר בנוצותיי אז אסתפק באמירה שיצאתי מאוד טוב.
14. יואל מרקוס מצוטט בכתבה כמתלונן שאני אמרתי עליו, שהוא הפר הבטחת אוף דה רקורד לאהוד ברק, כדי להצדיק למה לא היה לי את אותו סיפור. אני מאוד מתקשה להאמין שמרקוס אמר את זה. אני כתבתי פוסט על הנושא של "אוף דה רקורד" בתקשורת. בפוסט ציינתי שמרקוס, עיתונאי בעל זכויות רבות, כתב בעצמו שהוא מפר הבטחת אוף דה רקורד לאהוד ברק. לא אני כתבתי. הוא אמר את זה. לא היה שם שום סיפור שאני יכול לקנא בו. מרקוס הרי כתב בעצמו שאין סיפור. למעשה, הוא הצדיק את הפרת ההבטחה לאוף דה רקורד בכך שברק חזר על הדברים שאמר לו בפורום אחר, חצי פומבי, והם פורסמו. אגב, אחרי הפוסט שלי, מרקוס כתב לי מייל מפרגן. מוזר.
15. לבסוף, התנועה לחופש המידע. אני מכיר את תהליך הכנת הכתבה ויודע כמה הוא היה זדוני. אני יודע איך שכניק חיפש בכל מקום, אצל כל יריב או נפגע פוטנציאלי סיפורים עליי במשך שבועות. אני יודע, אבל אתם לא ולכן אתם זכאים לא להאמין לי ולחשוב שזו זעקת הקוזק הנגזל. אבל הנושא של התנועה לחופש המידע חושף קצת מה הייתה כוונת העיתון. אני יו"ר בהתנדבות של עמותה חשובה, התנועה לחופש המידע, שמנסה לקדם שקיפות בישראל. מדובר בתנועה קטנה, עם צוות מדהים של אנשים בראשות המנכ"ל רועי פלד, צוות שלא מתוגמל באופן קרוב למה שמגיע לו. העמותה מתוקצבת על ידי קרנות ציבוריות שיודעות בדיוק לאן הולך כל שקל. הצעתי לשכניק לקבל את תקציב העמותה, לראות בדיוק מי נותן כל שקל ולאן הולך כל שקל. לא עניין אותו. לא עניינה אותו פעילות העמותה ובטח לא העובדה שאני משקיע בה המון שעות בהתנדבות במשך 5 שנים. הוא מצא שאין לנו אישור מנהל תקין. זהו אישור שנדרש למי שעובד עם המדינה ורוצה תקציבים ממנה, או מי שמבקש להנפיק לתורמיו הכרה בתרומה לצורכי מס. לנו יש עיקרון לא לבקש כסף מהמדינה, מכיוון שאנחנו מתעמתים איתה בנושאי שקיפות. לצערנו, עוד לא הצלחנו לגייס תורמים פרטיים, שיבקשו הכרה בתרומה לצורכי מס ולכן אין לנו את האישור הזה. מותר לעמותה לפעול ללא אישור מנהל תקין. יש אלפי עמותות שפועלות ככה. זה ממש לא מנוגד לחוק, כפי שכותב "ידיעות". למרות היעדר הנחיצות, התנועה נמצאת בדיאלוג מול רשם העמותות לקבל את האישור. כל זה לא הפריע ל"ידיעות" לכתוב ש"דרוקר כבר היה פותח עם זה מהדורה".
לסיום, ביקשתי משכניק להכניס תגובה קצרצרה כללית שלי לכתבה. אמרתי לו שאני מנסח אותה בקיצור, כדי שלא יוכל להעיף אותה בתירוץ של היעדר מקום. התגובה הייתה "זה בזוי בעיניי שעיתון מחליט לחסל חשבונות עם עיתונאי אחר רק מכיוון שמתח על 'ידיעות אחרונות' ביקורת". התגובה לא פורסמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רביב דרוקר