|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אורי ודידי, דידי ואורי
יותר ויותר אני מוצא את עצמי חושב על דידי לחמן מסר. בעיניי, היא הגיבורה הכי מעניינת בפרשת טלנסקי. אצלה שוכנים, כנראה, הקונפליקטים הכי מרתקים, נאמנות לבעל מול שיתוף הפעולה עם המשטרה, הרצון לעזור לאולמרט מול הרצון לפגוע באולמרט. אני, כמובן, לא מגיע לסיפור שלה מהזווית הספרותית-אינטלקטואלית. זה סתם מסווה דק. אני מתחבר אליה, כי אני די משוכנע (בלא מעט יהירות) שלא יכולתי להיות אורי מסר וסביר להניח, שאנשים מהציבור גם לא יכולים באמת להתגלגל להיות טלנסקי או אולמרט. דידי, לעומת זאת, היא כמו עובר האורח שהלך על המדרכה ורכב סטה מהכביש ודרס אותו. על פניו אין לה שום אחריות ושום אשמה.
אני אלך שנייה אחורה.
דידי לחמן מסר היא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. היא משנה לעניינים כלכליים ובמשך שנים ארוכות ניהלה קרבות הירואיים נגד טייקונים מסחריים בשם האינטרס הציבורי. הרבה אנשי עסקים ישמחו להשמיץ אותה באוזניכם, אבל לא שמעתי מישהו מהם שטוען שהיא לא פעלה בתום לב, או שהיא לא האמינה בכל ליבה שהיא מייצגת את האינטרס הציבורי. כשהייתי קורא על מאבקיה, מצאתי את עצמי מקנא בה לא מעט. אנחנו נוהגים להשמיץ את הבירוקרטיה, אבל בירוקרטית אחת, עם משכורת צנועה למדי, יכולה לעמוד בפני אנשים ששווים מיליארדים ולהגיד להם את מה שהם כל כך לא רגילים לשמוע - לא, אדוני. לא פה.
במשך כל השנים האלה היה נדמה לי שלחמן מסר חיה קצת חיים כפולים. השמועות וחצאי הידיעות על הקשר הלא נקי בין אורי בעלה לאולמרט, התעופפו בברנז'ה. היו גם תחקירים עיתונאיים ומבקר מדינה וכל הזמן הזה דידי שתקה.
פעם אחת, לפני כשנתיים, החלטנו לעשות אייטם קצר עליה ל"שישי". זה היה עוד לפני מבקר המדינה והמשטרה. לחמן מסר הייתה מסוייגת. היא פחדה משאלות על בעלה והקשר עם אולמרט, שבדיוק נבחר לראש ממשלה. הרגעתי אותה שהאייטם לא על זה, אבל שהיא תישאל על כך. שאלתי. היא ברחה באיזו תשובה מוכנה מראש ובכך זה נגמר. לפני כן ואחרי כן, לא ראיתי אותה מדברת בפומבי אי פעם בנושא.
מקורותיי ידעו לספר לי שלחמן מסר בכלל לא אוהבת את אולמרט, בלשון המעטה, שהיחסים ביניהם כמעט ולא קיימים ושהיא מפעילה לחץ על בעלה מעת לעת לקרר את היחסים. יצא לי כמה פעמים לדבר על הנושא הזה עם מקורבי אולמרט. הם נהגו לנחור בבוז למשמע הטענות האלה. "מה, היא לא שואלת מאיפה אורי התעשר פתאום? מאיפה יש לו כסף לבנות בית בקיסריה? איך פתאום הם נוסעים לטיולים יוקרתיים לחו"ל?". האמת, שאלות טובות. יש זוגות כאלה, כנראה, שהאישה לא ממש מתערבת בעיסקי בעלה וההפך. אצלי בבית זה בדיוק ההיפך, אז זה נראה לי קצת מוזר, אבל לא כולם חיים ככה. מצד שני, האם יכול להיות שלחמן מסר החדה, החריפה, הישרה לא שואלת קצת יותר שאלות? ואולי היא שאלה, ואולי אורי לא ענה לה, או שלא סיפר לה הכול ואולי סיפר לה והיא החליטה לחיות עם זה, או לא לחיות עם זה. אלוהים יודע. אתם מבינים למה אם היו מאפשרים לי לבחור רק בן אדם אחד לראיון הייתי בוחר בדידי?
זה כבר לא סוד שעו"ד מסר לא נמצא בחודשים האחרונים במצב בריאותי מזהיר. הלחץ כבד עליו. לפני כמה חודשים שמעתי מה עבר עליו (גם פה אני לא כותב במה בדיוק מדובר כי עדיין, למרות הכול, יש גבול שאני חושש לעבור) והחלטתי לפרסם רק את התוצאה של מצבו הבריאותי, כלומר את העובדה שהוא לא מגיע לחקירת המשטרה. התקשרתי לדידי. זו הייתה שיחה מזעזעת. הרגשתי כמו כתב צהובון בריטי שרודף אחרי המכונית של דיאנה. דידי ניפנפה אותי ואת שאלותיי החודרניות. אני לא בטוח, בדיעבד, שהייתי צריך את השיחה ההיא.
כך או כך, עכשיו מסר בחקירה. מצבו הבריאותי, כך אומרים לי, עדיין לא מזהיר. הוא מתייעץ הרבה עם דידי ועד כמה שאני שומע, התקשר אליה אפילו מחדרי החקירות. לפני איזה שבועיים דיברתי עם אדם מאוד מקורב לאולמרט. הוא האשים את דידי בכל העניין. התיאוריה שלו (מאז שמעתי אותה עוד כמה פעמים) הייתה שהיא יושבת על האוזן של אורי, בעלה, ומסיתה אותו נגד אולמרט. משכנעת אותו לפתוח את הפה. אין לי מושג אם זה נכון, אבל בשביל הדמות של דידי לחמן מסר, שחיה בראש שלי, אני מאוד מקווה שכן.
| |
קצת על חלוץ, קצת על לחיאני
לחיאני
ביום שישי שודרה ב"שישי" כתבה שעשיתי על ראש עירית בת ים, שלומי לחיאני. מאז, התפרסמו כמה ביקורות על הכתבה. אני לא רוצה להגיב על הביקורות הללו. לא, כי הן לא ראויות לתגובה או שאין לי (חלילה) מה להגיד. מסיבה לא ברורה, יש לי צורך להתנסות בתחושה הזאת של לשתוק. לקבל עקיצה ולא להגיב. אני מעריך פוליטיקאים הרבה יותר כשהן עושים את זה. נחמד לנסות את זה על עצמך פעם.
למה בכל זאת אני כותב?
כי יש נקודה אחת, שלא ממש עלתה בביקורות הטלוויזיה, והיא חשובה.
לפני עריכת הכתבה ידעתי ש"עובדה" עובדים על תחקיר מקיף בנושא של לחיאני. ידעתי גם שהם מתכוונים לשדר אותו ביום ראשון. במערכת שלנו היה מי שחשב, שלנו אסור לעשות כתבה עם לחיאני כי היא תיראה חיוורת לעומת הכתבה של "עובדה" ותריח ממה שנהוג לקרוא בתקשורת "סיכול ממוקד".
"סיכול ממוקד" הוא הנטייה של כלי תקשורת (שלא התבגרו...) להרוס לכלי תקשורת אחר אייטם, רק לשם תענוג ההרס. זה קורה כל הזמן, ומגעיל אותי כל פעם מחדש.
מהו "סיכול"? בעיניי, אם אתה עושה את האייטם רק מפני שכלי תקשורת אחר עושה אותו. על קשת האפשרויות יש הרבה "סיכולים" שלא עונים על הקריטריון הזה אבל זהו "סיכול" טהור.
במקרה של "עובדה", התשובה שלי הייתה "כן" מהדהד. בשבוע בו לחיאני נשחט בדו"ח מבקר המדינה הייתה, לדעתי, הצדקה עיתונאית מלאה לעשות את הכתבה. יותר מזה, הרבה מהחומרים של "עובדה" הגיעו לידיעתי לפני חודשים ארוכים. ידעתי גם שהם נמצאים בחזקת "עובדה" ושהם כבר עובדים על הנושא באינטנסיביות. החלטתי לא לטפל בהם ולהשאיר אותם ל"עובדה", עד שהגיע דו"ח מבקר המדינה.
ולגבי הטענה כי הייתי סלחן איתו - תשפטו בעצמכם...
חלוץ
ביום שישי פרסמה סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות" ראיון עם הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ. 3 הערות:
א. ניהלתי בחודשים האחרונים שיחות טלפוניות עם רא"ל בדימוס, חלוץ, בניסיון לשכנעו להתראיין. בשיחות האלה התרשמתי שחלוץ עומד להתראיין ולסגור חשבונות עם כל העולם. עיתונאית, זה, כמובן, נהדר, אבל קיוויתי בשבילו שהוא יהיה קצת יותר אצילי מזה. במובן הזה, הראיון שלו ב"ידיעות" הוכיח שלחלוץ יש את זה. בדיוק כמו בעדותו בוועדת וינוגרד, חלוץ לא הטיח האשמות באיש (חוץ מהתקשורת, כמובן) ולקח לא מעט על עצמו.
ב. מצד שני, חלק מטענותיו הריחו לי מהיתממות. חלוץ, למשל, יודע בדיוק איזו השפעה אדירה הייתה לו על הממשלה, ראש הממשלה ושר הביטחון. לא, זו לא אשמתו, אבל גם אי אפשר להתעלם מהעניין הזה.
ג. בראיון, רא"ל בדימוס חלוץ זרק בוץ על כתב של ערוץ 10. הוא סיפר שהכתב הזה הביא לשידור אחרי המלחמה הקלטה שלו אומר ש"ביום השלישי של המלחמה עוד לא הבנתי שזו מלחמה". הכתב לא ציין שחלוץ דיבר על מלחמת יום הכיפורים כך שכולם הבינו שהוא דיבר על מלחמת לבנון השנייה.
חלוץ אמר בראיון שהכותרת השגויה מדבריו שודרה בכותרות, אבל ההתנצלות על הציטוט המדויק הוחבאה איפשהו ליד מודעות האבל.
אם אני זוכר נכון, הכתב הוא ינון מגל וההכפשות כלפיו היו ממש לא במקום. נכון, הגיעה הקלטה לערוץ 10. שמעו אותה במהירות. הזמן דחק. שידרו את הדברים המוטעים שיוחסו לחלוץ והתנצלו בסוף המהדורה. אבל פה לא נגמר הסיפור וחלוץ יודע את זה היטב. אני יודע שהוא יודע, כי דיברתי איתו על העניין הזה.
מה שקרה לאחר אותה מהדורה זה שדוברת צה"ל, מירי רגב, החליטה לא לעבור על העניין לסדר היום. אני לא יודע מה אתם חושבים על מירי רגב, אבל תאמינו לי שאתם לא רוצים אותה על קו הטלפון כועסת. היא יודעת לנדנד, לאיים, להתחנף, הכול - עד שהיא משיגה את מטרתה. על חלוץ היא גוננה באופן יוצא דופן, לא רק במקרה הזה.
מתישהו היא סיפרה לי, שהיא מנסה לשכנע את ערוץ 10 להתנצל שוב על הטעות והפעם בקידמת המהדורה. תמכתי בעמדתה והבעתי את עמדתי בפני מנכ"ל החברה. ההתנצלות שודרה שוב (מן הסצם, למרות עמדתי...) ובמיקום הראוי לה. למה בכלל היה צריך לשכנע? כי אנחנו בתקשורת קצת חולים. אנחנו לא אוהבים להתנצל. רגשי נחיתות? חוסר ביטחון? לא יודע. לא אוהבים. אבל פה, בניגוד להרבה מקרים אחרים, כלי התקשורת, קרי ערוץ 10, עשה את ההחלטה הנכונה.
למרות ההתנצלות ולמרות שחלוץ יודע ממנה, הוא בחר להישאר בעמדת הקורבן. כנראה שזו עמדה שיש בה לא מעט כיף. מה זאת אומרת כנראה? אני הרי יודע שיש בה לא מעט כיף...
| |
השיניים הרכות של לינדנשטראוס
טיוטת דו"ח המבקר על תפקוד העורף במלחמת לבנון כללה המלצה (מוצדקת, לדעתי) להדיח את אלוף פיקוד העורף, יצחק (ג'רי) גרשון. האלוף נלחם (לגיטימי), בין השאר על ידי פנייה לבג"צ (לא לגיטימי, אם שואלים לדעתי ולא שואלים). ההמלצה נעלמה מהדו"ח הסופי.
טיוטת דו"ח המבקר על המינויים של פואד בן אליעזר בחברת חשמל כללה החלטה להעביר את הדו"ח לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה. במילים אחרות, אני, המבקר, חושב שיש כאן חשד לעבירות פליליות ואתה, היועץ, תחליט. פואד נלחם בעזרת עורכי דין (נבות תל צור וחיים כהן). גם ההחלטה הזאת נעלמה מהדו"ח הסופי.
אלו רק שתי דוגמאות למה שהפך בעצם לשיטת פעולה. טיוטה חריפה שממותנת עם הדו"ח הסופי. לכאורה, תהליך טבעי. כותבים טיוטה הכי מחמירה במטרה מראש למתן אותה אחרי קבלת הערות. אולי. מצד שני, המערכת כולה מתרגלת לשיטה הזאת. עורכי הדין, הפוליטיקאים, מבינים היטב את השפה הזאת. גם אתה, המבקר, בעצם מתפקד כמו סוג של סוחר. אתה מבקש 100, נלך אליך עם עורך דין, נתחנן, נכה על חטא, נאיים ובסוף תוריד ל - 50. בינתיים, זה עובד. פעם, בעבר הלא רחוק, בכלל לא היה קיים הנוהל הזה של העברת טיוטת דו"ח מבקר המדינה לעיון המבוקרים. בעיניי, הנוהל הזה מוצדק אבל אם מבקר המדינה ואנשיו מפרשים אותו כהזמנה למו"מ אז הם טועים, לדעתי, בהבנת תפקידם. טיוטת הדו"ח שלהם כבר אמורה להיות קרובה מאוד מאוד לדו"ח הסופי. היא מגיעה אחרי, שוב אני כותב כדי להסיר ספקות - אחרי שהגיעה גרסת המבוקרים. המבקר צריך לשדר לכל הסביבה שלו: מסמך שיוצא ממני עבר את כל הבדיקות האפשריות. פגישה איתי יכולה מקסימום לספק לכם קפה טוב. לא יותר מזה. הציבור לא מודע לכך אבל כיום לפני כל דו"ח יש מצעד ללשכת המבקר. המבוקרים הפוטנציאליים הולכים להשתדל אצל המבקר. בדרך כלל, זה עובד.
הדינמיקה של ריכוך דו"חות בעקבות פגישה אישית משתלבת במה שנראה כמו התרככות השיניים של לינדנשרטאוס. החקירות הגדולות כבר הסתיימו. חקירות חדשות גדולות (למיטב ידיעתי ואני כותב את זה באצבעות רועדות) , כנראה, לא מתחילות. האגף למלחמה בשחיתות לא מקבל את הסמכויות והכוחות שהוא צריך. לינדנשטראוס עצמו מתנהג כמו מי שאיבד את רוח הלחימה שלו, אולי נח על זרי הדפנה, אולי נרתע מכמות ההתקפות עליו. לפני כמה שבועות דיברתי ברוח הדברים האלה בערוץ 10. לאחר השידור הגיעו אליי מסרים חדים ממשרד המבקר שאני טועה בגדול. הלוואי. בינתיים, אני לא רואה את זה.
הערה על זליכה
בפוסט קודם טענתי שחקירת נציבות שירות המדינה כנגד החשב הכללי היא חקירה מגמתית, חצי נקמנית ושהיא תסתיים בשום דבר. אתמול פרסמתי שהנציבות חוקרת עוד שני חשדות נגד החשב הכללי. איך זה משתלב בזה? בדרך בה אני תופס את תפקיד העיתונאי, זה משתלב. ראשית, יכול להיות שטעיתי. אולי החקירה מכילה אכן חשדות מבוססים וזליכה יצטרך לשלם מחיר. קשה לי להאמין, אבל תפקידי כעיתונאי, כפי שאני מפרש אותו, הוא לא להינעל בקונספציה. רוב הטעויות המקצועיות שלי התחילו בקונספציה שהאמנתי בה בכל ליבי, עד שהתעלמתי ממידע סותר. במידה רבה, דעתנות היתר שלי עומדת בסתירה ליכולת לקבל מידע שסותר את התיאוריה. לכן, הכי חשוב לשמור על פתיחות גם כשאתה ממש ממש לא רוצה לצאת מטומטם.
שנית, זה היה סיפור טוב...עכשיו ברצינות. לעובדה שאדם אחד ממלא תפקיד של פרשן וכתב יש יתרונות אבל גם חסרונות. החיסרון הוא שקשה לך להביא מידע, אחרי שפגעת בצד שלם של מקורות שיצאת כנגדם. מהבחינה הזאת, אם אתה רוצה לשכנע את הקהילה שמולה אתה עובד שיש לך גם קיום ככתב עצמאי אתה חייב להוכיח שאתה מסוגל לשמור על קשר גם עם מקורות מהצד השני (לא משנה מה הצד השני) ושאין לך בעיה לשדר ידיעה שעומדת בסתירה לתיזה שלך. לכן, הקפדתי אתמול כששידרתי את הידיעה לא להגיד מילה דעתנית על מה שאני חושב על החקירה כולה.
ומה אני חושב עכשיו על החקירה כולה? היא תסתיים בשום דבר...
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רביב דרוקר