יושבת בחוץ, מעשנת סיגריה, מעיפה מבט אל השמים מבעד לעלים של עץ. חושבת בבהירות על הסיבוב שלי כאן בחיים האלה. מרגישה הכרת תודה עמוקה על ההזדמנות להתפלש ברפש של החיים האלה. ברגעים כאלה אני לא פוחדת מכלום, בטח לא מהמוות הכה מובן מאיליו, פשוט שמחה, חיה. מה שבאמת אדיר זה שיש לי שותף לתעופה, ביחד ולחוד. באהבה. הבת שלנו היא הצ'ופר האמיתי של הטיסה הזאת, מתחילה לצבור שעות טיסה משל עצמה. אני דואגת להשאיר לה מרחב גדול ומוגן להתנסות וגדילה. קולטת שזה אחד השורשים העמוקים בבסיס האימהות שלי. דווקא זה.
שבוע טוב