זה מוזר.

וויתרתי עליו, ואני בכל זאת מסתכלת

ודי מקנאה בה. וגם בו.

היא אוהבת אותו מאוד, רואים..

והוא אוהב אותה.

ואני רוצה שיהיה לו טוב

אבל מצד שני אני מקנאה.

אני לא מקנאה הרבה..

אני יודעת שלא הייתי יכולה להיות כזאת.

חברה כזאת.

אחת שפשוט כל הזמן שם בשבילו..

אני לא פנויה לזה

אני לא בוגרת בשביל זה.

אני שמחה בשבילם, אני חושבת..

אני צריכה מישהו שיבגר אותי

מישהו שידאג שאני אתבגר

ביחד עם הקשר שלנו.

כי אני מודה

אני פשוט לא מספיק בוגרת בשביל קשר כניראה.

אני מתביישת ואני לא נפתחת

וקשה לי לאהוב מהר

קשה לי להתחבר אליו

ולהתנתק מהשאר,

לדעת שאני חסומה..

הלוואי וכל הדימיונות שלי היו יכולים

בנקישת אצבע להיות אמיתיים..

איך החיים היו הרבה יותר קלים אם ככה זה היה מתנהל.

שכל דבר פשוט ישתנה לפי רצוני.

הלוואי והבחירות בחיים לא היו כל כך קשות

ואז אם הן לא היו קשות, לא היה צריך להתחמק מבחירות קשות

ואז.... אז היה קל.

אבל משעממם.

אני לא יודעת מה עדיף כבר..

ואני לא יודעת מה אני רוצה

חבל שאי אפשר לקנות החלטיות

זה היה עוזר לי המון.

אני מקווה שיום אחד אני אגיע למצב שבו

לא יקראו לי משוגעת

ויגידו לי שכל הבנות הן מפלצות שהכל מסובך אצלהן.

מי שאמר שהחיים הם פשוטים, שיקר.