בהיפודרום לא היו סוסים, אולי בגלל שכמויות האלכוהול ששתינו הספיקו בשביל להרוג את כולם...
אני, בין הבר לקרונות הרכבת יושב, וכל הערב הייתה כמו הצגה אחת גדולה:
הם התמזמזו, הם גם התמזמזו, הם מתחרטות, הם מקיאות, הוא עדיין דומה לרפי גינת או לאור..., היא עדיין נמרחת, והיא עדיין משועממת מהכל, אין כמו טלנובלה אחת טובה בלייב בשביל לסיים את הבית ספר כמו שצריך, דרמות של שלוש שנים נכנסות לחמש השעות האלה כאילו כלום.
לכל מי שהיה איתנו שם בהיפודרום אני מאחל לכם שלא תקיאו יותר, שלא תיסבלו מהנגאובר, ואם לקחת את הכדורים של איתי תהנו מהמנצ'יס...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
