אני שופכת לפנייך את כל הבעיות שלי , אני מנסה למשוך אותך חזק אלי
אתה מזיז את הפה אבל לא מוציא קול , אני מרגישה איך הקירות
לאט לאט נסגרים עלי ונהרסים .
פנימה והחוצה אני לוקחת נשימה , מסתכלת עלייך , אבל לא מצליחה
המרחק הזה גדל וגדל , אבל אתה לוקח אותי איתך .
אני צריכה לקחת זמן , להבין את הסיבה שאתה תמיד דוחף אותי מאחור .
זה יהיה בסדר אני יודעת זה יהיה , ככה החיים , חיים רגילים לגמרי .
ואתה מרגיש שאת הכול אתה יודע ולוחץ ככ חזק על צלקות שלי , שהם בעצם הצלקות שלך .
והעינים דומעות לאט לאט, מתחילות להציף את הכל , והלב החלש .
אבל ככה זה בחיים , צריך לתת לזה זמן , ולהבין את הסיבה שלך להתגנב מאחור
יהיה בסדר , כמו בחיים הרגילים
סכיזופרניה זמנית , אקסטזה מטורפת .