השאירה בי צלקת השיחה המעצבנת הזאת.
אז יופי שאתה מתחיל להאמין ולשמור מצוות, אני לא מתנגדת. אבל למה להגיע למצב של קיצוניות מוגברת?
הרי זה ידוע שיש הרבה חוקים שהדת ממציאה סתם, הכל כדי להקל על עצמם.
הדבר העיקרי פה זה בגלל שזה מוזר לי שהוא מדבר על עולם פנימי ורוחני ושהוא סולד מהעולם החיצוני והחומרי.
הוא טוען שכל החילונים חיים בשקר,
והוא טוען... שאין דבר כזה אהבה.
שטויות!! אז נכון שיש הרבה אחוזים על זוגות שמתגרשים. 60%.... אבל מי מדבר על אהבה באחוזים?
הוא גם הודה שפעם שהוא דיבר איתי הוא חשב רק על איך הוא רוצה לראות אותי ולנשק אותי,
וזה מה שגרם לי צלקת.
כי חשבתי שהוא אחר...חשבתי שהוא רציני. אבל הוא לא היה. הוא הודה בעצמו שבנים חושבים מהזין ובגלל זה בנות נפגעות.
יש לו חברה, הוא היה הראשון שלה והוא לא אוהב אותה.
הוא נהיה חולה הוא פשוט מתנתק מכולם.
וזה מה שהשחיר לי את הנשמה... אולי באמת אין אהבה? הרי לי לא הייתה אף פעם.
ולא לחברות שלי...תמיד בנים חושבים על דברים שונים מבנות.
ואבדה לי התקווה...התקוה שאני ימצא מישהו ושאני יאהב אותו הכי בעולם , והוא אותי.
והיה לי עצוב..והכל נהיה ריקני.
אז אתם יודעים מה? אני ממשיכה להאמין באהבה. אני לא יהיה כמוהו..ואני ממש מרחמת עליו- כי גם אם הוא לא יודע את זה הוא בעצם בורח לתורה, בורח. כן כי ההורים שלו גרושים ובגלל שהחברה שלו היו אנשים לא הכי טובים.
הוא בורח, והוא שטוף מוח. ואני מרחמת עליו הכי..
כי הוא לא מאמין באהבה.
איך אפשר?...אני על סף דמעות רק מהמחשבה.
אני בן אדם בודד..אבל תמיד נאחזתי בתקוות האהבה. אולי בגלל זה אני לוקחת הכל בפרופורציות הנכונות.
אהבה- "שקר" או לא, לא אכפת לי. אני מאמינה כי זה עושה לי טוב וזה גורם לי לחייך.
יש דבר כזה...חיב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רונצ'י3>
ממש אוהבת את התמונה הזאת:)