עלילות יעל (וגילי)

יום אחד, לא מזמן, כשאני ויעל באנו לבצפר בבוקר, יעל הייתה ממש צמאה. בדר"כ היא מביאה בקבוק אך דווקא באותו יום היא שכחה אותו בבית. מהרגע שיצאנו מבטסי(המכונית) היא לא הפסיקה לקטר ולהתלונן על כמה שהיא צמאה. מהחניון ועד הכיתה שלנו אנחנו צריכות לעלות בערך 4 קומות ואז לעבור לבניין השני. בקומה האחרונה שאנחנו עולות, שבבניין הראשון, ליד הספריה, יש קולר. יעל כל הדרך למעלה רק חיכתה לרגע שנגיע סוף סוף לקומה המיועדת כדי שתוכל להרוות את צמאונה הרב והבלתי ניסבל.(לא, לא טיפסנו על הרים במדבר בשיא החום לפני שהגענו לבצפר). וכך שתינו עולות ביחד את כל 4 הקומות(אל תדאגו במעלית) ויעל לא מפסיקה להתלונן, בזמן שהיא מחכה שהמעלית תעצור בקומה שלנו, תפתח את הדלת והיא תיראה את הקולר הנחשק מול עיניה. אך כמובן כמו שבטח כבר ניחשתם דווקא באותו היום הקולר פשוט.. נעלם! במקום שהוא עומד בדר"כ, עכשיו נותר שטח מרובע, לא מנוצל בגודל של.. קולר!.. בסופו של דבר המשכנו לכיתה ושם היא ביקשה ממישהו שלוק מהבקבוק שלו כך שאל דאגה, היא ניצלה ברגע האחרון, ממוות בטוח של חוסר נוזלים בגוף, אבל כמובן שיום למחרת, כאשר עשינו את אותו מסע ארוך ומייגע של 4 קומות במעלית (רק שהפעם יעל כבר לא היתה צמאה), הקולר היה שם בדיוק במקומו כאילו מעולם לא הוזז משם.