אתמול היה אחד הימים המעצבנים והאופיינים שלי של ויעל. הכל התחיל כששיחקתי במחשב וחשבתי על כך שאני צריכה להתכונן למתכונת בפסיכולוגיה שתהיה ב10 לחודש כשיש לי 3 ספרים בגודל של היקום ללמוד ואפילו לא התחלתי. רק המחשבה על כמות החומר עושה לי סחרחורת וממש אין לי כוח להתחיל ללמוד. בזמן שאני חושבת על זה יעל מתקשרת אלי ואומרת לי שאני צריכה לבוא אתה לבלוקבסטר לקחת סרטים כי היא מזמינה כמה חברות למחר(היום) לכבוד היומולדת שהיתה לה שבוע שעבר. אני אמרתי לה שאני לא יכולה לבוא כי אני צריכה ללמוד, אבל היא אמרה שהיא אף פעם לא היתה שם והיא רוצה שאני אבוא איתה ושזה לא ייקח יותר מחצי שעה. כיוון שגם ככה לא התכוונתי ללמוד בחצי שעה הקרובה, החלטתי שאצטרף אליה.
יעל באה לאסוף אותי עם בטסי החיפושית, אני ניכנסתי למכונית וכך המסע שלנו לבלוקבסטר התחיל. כיוון שזה חג וגם בלי קשר תמיד מרכז הכרמל עמוס, לא היתה חניה ונאלצנו לחנות כקילומטר וחצי מהחנות. הלכנו את כל הדרך תחת השמש המעצבנת שהחליטה לצאת דוקא אז, היה לנו ממש חם והיינו צמאות אבל חשבנו לעצמנו שניכנס לחנות, נימצא סרט צ'יק צ'ק ונחזור במהירות הביתה. כיוון שאף פעם לא היינו בבלוקבסטר לא ידענו בדיוק איפה זה אבל אח של יעל אמר לה שזה ליד הסינימטק ולכן הלכנו לשם, ראינו שלט גדול שכתוב עליו "בלוקבסטר" אבל את החנות לא מצאנו.. רק אחרי כמה דקות הבנו שעברנו כבר את החנות והיינו רק צריכות לרדת שם במדרגות קודם. בסופו של דבר ניכנסנו לחנות וחיפשנו קומדיות, משו קליל שמתאים לאווירה של יומולדת, אבל כל סרט שחשבנו שמתאים הסתבר לנו שאו שהחברות האחרות שמוזמנות ראו כבר את הסרט או שלא מעוניינות לראות אותו. בסוף מצאנו 2 סרטים שניראו נחמדים אבל חשבנו שזה ייקח לנו לנו 2-3 דקות ויצא ש"בילינו" בחנות בערך חצי שעה בחיפוש אחר סרטים מתאימים. בקיצור ניגשנו לקופה לשלם כשהסתבר לנו מהמוכר שכדי לשלם צריך כרטיס אשראי. אפשר לשלם במזומן אבל גם אם לוקחים סרט רק ללילה אחד הם חייבים את הכרטיס עצמו בשביל ערבון או משו כזה. ליעל אין חשבון בנק ולכן גם אין לה כרטיס אשראי, לי יש אבל לא חשבתי להביא אותו, הבאתי בסך הכל 10 שקל לקנות גלידה שבסוף גם אותה לא קניתי. בכל אופן הלכנו את כל הדרך בחום עד לשם והיינו שם במשך חצי שעה והכל היה לחינם כי נאלצנו להשאיר את הסרטים שם. בדרך חזרה גם היה לנו חם והיינו צמאות וממש מעוצבנות ורק חיכינו כבר להגיע סוף סוף לבטסי שתיקח אותנו הביתה. הגענו לבטסי ניכנסנו פנימה ומכל הזמנים בטסי החליטה שדוקא עכשיו הזמן המתאים לא להתניע. כן כן.. לא משנה כמה פעמים יעל ניסתה בטסי לא נידלקה. בזמן שחשבנו על מה לעשות כשאנחנו עייפות, חם לנו,אנחנו צמאות ובעיקר מעוצבנות בגלל היום הזה, אח של יעל מצא את הזמן הכי נכון להתקשר ליעל ולבקש ממנה לקנות עוגיות "נשיקה". יעל החליטה להתקשר לאבא שלה כשהסתבר לה שמסיבה לא ברורה אין לה קליטה בפלאפון וזה לא שהיינו באיזה חניון תת קרקעי או משו כזה ולפלאפון שלי כן היתה קליטה. אז התקשרנו מהפלאפון שלי לאבא של יעל שאמר שהוא עוד 5 דקות יבוא. אחרי 5 דקות התקשרנו אליו שוב והסתבר לנו שרק עוד 5 דקות הוא ייצא מה"יוניברס קלאב" כלומר הוא יהיה כאן רק עוד חצי שעה בערך. בזמן שאנחנו מחכות עוברים לידנו זוג זקנים, מתעלמים מקיומנו, נעמדים ממש ליד בטסי ומתחילים לרכל עליה על כך שזאת מכונית אספנות. אחרי כמה דקות יעל שמה לב שמישו הדביק לה מסטיק על השמשה של בטסי ואז יעל ניסתה להתניע שוב. היא ראתה שזה לא הולך והתחילה לסובב את המפתח בחזרה כשפתאום בטסי התניעה!! אבל יעל כבר היתה בשוונג של הסיבוב חזרה של המפתח והיא כיבתה אותה שוב.. כמו שניחשתם, לא, היא לא נידלקה עוד פעם אחרי זה. בסופו של דבר אבא של יעל הגיע, ניכנס לבטסי ועל הפעם הראשונה שהוא ניסה, בטסי התניעה כאילו מעולם מצבה לא היה טוב יותר, מה שגרם לנו להיראות די סתומות ליד אבא שלה חח.
בסופו של דבר חזרנו הביתה, כבר לא היה לי כוח ללמוד, והחלטתי לכתוב את הפוסט על מה שקרה. בזמן שהתחלתי יעל התקשרה אלי שוב ואמרה לי שלפני שהיא החליטה לנסוע, אמא שלה רצתה לבוא איתה אבל היא החליטה לנסוע לבד(כלומר איתי). אם אמא של יעל היתה באה איתה, לא היינו צריכים לחנות כל כך רחוק כי היא היתה יכולה לחכות לנו ממש מחוץ לחנות במכונית, היינו יכולים לקחת את הסרטים שרצינו כי היה לנו את הכרטיס אשראי של אמא שלה, ולא היינו צריכים להתניע את בטסי כי היינו באים עם המכונית של אמא של יעל. אבל כמובן.. חוק מרפי אוהב יותר מכולם.. אותנו.
(איך שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה אתמול האתר ניתקע ולא שמר אותו, והייתי צריכה לכתוב אותו היום מהתחלה.. כאילו שזה לא היה יום מספיק מעצבן.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
