החיים בקופסאת שימורים

איך שאתה נצמד אלי, שאני , ורק אני שומעת את הנשימות שלנו מתאחדות בהרמוניה מושלמת , של אהבה ושלמות. ואיך שאתה תמיד אומר את כל השטויות שלך ובעצם אני לא מקשיבה , אלא לעצמי, ואומרת שאתה בדיוק מה שכל הזמן רציתי. ואיך שאתה מנשק, אוי איך שאתה מנשק, נשיקות קטנות על הלחי , על הצוואר , העורף , והפה. וכמה שטוב לי שאתה מכניס לי ידים לכיסים האחוריים. וכמה שנחמד שאתה מחזיק אותי חזק, חזק כדי שאני לא אוכל ללכת, גם כשאני ממש רוצה. ואיך שאת הלוקח לי את השיער אחורה , רק כדי "שיראו לי את העיניים". ואיך שאתה עוטף אותי בחום , ומשכיח ממני את הכל. ואיך שאתה מציף אותי בSMS סתם כי אתה יודע שאני בשיעור ממש משעמם. ואיך שאתה מדבר, ואיך שאתה חושב , ואיך שאתה מנגן , ושר , ומחבק , הכל פשוט מושלם. אבל בעצם, לכמה זמן?