וכמה שזה כואב
לחשוב על זה כל הזמן
וכמה שזה שורף
לדעת שזה רק בגללך
וכמה שזה שובר
לשמוע שאת לא יכולה לשנות כלום
לא רציתי בלוג עצוב
כי באמת שאני בנאדם שמח
לא רציתי להחצין את החלקים שאני לא אוהבת
כי לפעמים טוב להפנים אותם.
אני יודעת שזה נשמע נורא
ואני יודעת שאולי יהיה לי קשה להסתכל
ואני גם יודעת שזה יקשה על כולכם
אבל חבל , ובאסה וחרא עליכם
כי בסופו של דבר לי יהיה טוב
עם כמה שזה נשמע אנוכי בטירוף
מגיע לי חיים , לא?
מגיע לי שיהיה לי טוב, ואולי להיות קצת סלף סנטר יעשה לי טוב.
אבל אני פחדת
מפחדת לאבד אתכם
מפחדת לעזוב הכל
פשוט כי לא יהיה לי למה להישאר.
מה אני אעשה שם לבד?
כשאתם תהיו עסוקים כל כך?
ואני? אני אשב בצד ואסתכל עליכם
ועכשיו אני מפחדת להקשיב לזה
אני לא רוצה לשמוע
דוחפת אצבעות לאוזניים
ועוצמת עיינים
כי אני לא רוצה
לא רוצה לחשוב על זה בכלל
לא רוצה להשפיע עלי.
אבל מה יקרה אם יהיה לי קשה בלי זה
ואני אחפש משהו לא אמיתי
כי לא היה לי.
מה יצא ממני בלעדיכם?
אחרי כל כך הרבה שנים איתכם.
כי אני כל כך אוהבת אתכם.
בלב שלם.
אתם הייתם מאחורי
אתם הייתם בשבילי
אתם החזקתם אותי כשהיה לי רע וקשה
וגיביתם אותי בכל החלטה
ודיברתם איתי כשהיה לי רע
וואלה , מי יש לי חוץ מכם?
מי יעזור לי כשיהיה לי רע?
מי ישב איתי סתם כי בא לי לרכל?
מי יעשה לי מסגרת ויחזיק אותי , ויקבע אותי לדברים שאני אוהבת?
מי ייעץ לי , יציק לי , יריב איתי , יצעק עלי , ירכל עלי וישאל אותי שאלות כל כך מעצבנות.
אבל ואבל ואבל . כל כך קשה לי
לא הייתי הרבה זמן פה. לא הייתי הרבה זמן ליד מחשב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
