החיים בקופסאת שימורים

עושה לי חשק לכתוב שוב.

כמה שהשתנה מאז הפעם האחרונה,

לטוב, אבל גם לרע.

לא יודעת מה אני מרגישה אליו.

לא יודעת מה אני מרגישה למי.

לקרוא פה את הכל , עושה לי מחנק בגרון.

ושוב הדמעות עולות,

ושוב כואב,

הלב?

הראש?

אולי שניהם?

אבל בעצם אין לי יותר מדי זמן לחשוב על זה.

ראשגדית. כן כן אני ראשגדית.

אני יודעת שרציתי,

אבל זה מאכזב נורא.

כי אין לי זמן, כי קשה, כי אין לי שום פרגון ושום קרדיט.

אבל זה לפעמים זה טוב.

אוך זאת לא תקופה  טובה.