|
 כינוי:
יובל בת: 43 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
בזמן שאהובי יושב מול הטלויזיה וצופה במפלתה של ליברפול מול צ'לסי (או משהו כזה), אשב אני פה ואנסה לסכם מה היה לי בזמן האחרון.
היתה הנסיעה לאילת, פעם שניה במסורת שכנראה תחזור על עצמה כל שנה, וכיאה למסורת היו המון דברים שחזרו על עצמם (כמו הבריכה של המלון וההליכה הקבועה בטיילת והריבים של ההורים שלו והפיצה-מטר), אבל גם דברים חדשים כמו אכול-כפי-יכולתך מטורף (גיליתי שהקיבולת שלו הרבה יותר מרשימה משחשבתי) ונעליים חדשות ואפילו תחושות מוזרות (לעשות סקס כשההורים שלו בחדר הצמוד זה כבר לא אותו דבר, עכשיו שאנחנו גרים ביחד ויש לנו את המרחב הפרטי שלנו. זה הרגיש ממש מוזר).
אחר כך הצטרפתי למשך יום אחד לאח שלי בשביל ישראל. הוא הודיע לפני כמה חודשים שהוא הולך לעשות את זה (אחרי אחותו ואמא שלו הגיע זמנו), אבל לא באמת האמנתי שזה יקרה, בעיקר כי הוא פדלאה שכזה ולא יצא לשום טיול מיוזמתו בחייו. אבל בסופו של דבר הוא אסף שני חברים, קנה את כל הציוד, יצא לפני איזה חודש ומאז אני רק מתעדכנת במיקום שלו כל פעם ומקנאה. החודשיים של השביל היו אחת התקופות הנפלאות בחיי. יותר מכל חופשה וכל טיול אחר – ההרגשה הזו שכל מה שאני צריכה בעולם נמצא על הגב שלי (כמעט 20 קילו, לא סתם) ושבכל רגע אפשר לעצור ולישון איפה שרוצים, כשרק הכוכבים מעל הראש... והאנשים שטיילתי איתם, והאנשים שפגשנו בדרך, והנופים הנפלאים של ארץ ישראל (שנראים אפילו יותר מפתים עכשיו, אני חייבת לציין, כי כשאנחנו טיילנו היה סוף הקיץ והכל היה יבש וחום). בקיצור, עשה לי ממש חשק לעשות את כל זה שוב, בכל רגע נתון. כל מה שצריך זה לפנות חודשיים מהחיים! אז הודעתי לקבוק שבעוד שנתיים וחצי, בסוף התואר שלי, אנחנו לוקחים את החודשיים האלה ועושים את השביל. הוא כמובן לא כל כך התלהב מהרעיון, אבל זה בסדר, יש לי שנתיים וחצי לשנות את דעתו.
אז עכשיו אני בחופש נפלא, והיום הייתי ב"ראיון" לאיזה עבודה שנשמעת בכלל לא משהו ובשכר בכלל לא משהו, אבל יכול להיות שאני אעשה אותה כי אין לי כרגע שום ברירה אחרת; ולמרות שהחופש הזה ממש גדול (שלושה שבועות!) בראש שלי אין חופש ממש. כל הזמן מעיבות עליי העבודות הרבות שקיבלנו ושכדאי שאני כבר אתחיל לעשות... אבל לפני זה יש להספיק יומולדת פויקה לחברה אחת וטיול לעין גדי עם חברים אחרים וסתלבט בכינרת שמתכננת הכיתה ואולי להספיק ללכת למוזיאון (גם פה וגם בחיפה, ממש מסקרנת אותי תערוכת הגופות שיש שם) ועוד המון דברים אחרים...
ומחר, תודה לאל, תיגמר תקופת הבצורת שנמשכה לה כמעט שבועיים, כנראה הכי הרבה זמן בלי סקס מאז שהתחלנו עם זה. ולא שתכננו את זה ולא שרצינו את זה, אבל ככה יצא ואנחנו שנינו כבר הולכים בבית כמו משוגעים ומתים לפרוק את עצמנו מכל האנרגיה הזאת. היום אמרתי לו, בצחוק כמובן, "תראה כמה האהבה בינינו התחזקה כשהתנזרנו ממין". אבל סקס או לא סקס, האהבה מתחזקת מיום ליום (הנה, כשחיפשתי מה כתבתי שנה שעברה על אילת מצאתי את הקטע הזה שמונה כמה סיבות נוספות למה אני אוהבת אותו. ובטוח אוכל למצוא עכשיו עוד) ואני כל כך מאושרת על כל רגע שלנו ביחד...
ולפני שיהיה פה יותר מדי קיטש, אסיים באבחנה: לחמניות של פסח עושות לי להפליץ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
