|
 כינוי:
יובל בת: 43 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
קצת פרופורציות
לשנינו היה יום לא טוב היום. אני התעצבנתי מביקורת על פרויקט שאני עושה באחד הקורסים, וידאו קליפ שאנחנו עובדים עליו כבר מתחילת הסמסטר ופתאום בשלב העריכה אנשים באים עם כל מיני הערות מטומטמות שאין טעם בלהגיד אותן עכשיו; הוא התבאס בגלל משהו שקרה לו בעבודה...
וכך יצא שבשיחת צ'אט בינינו שנינו סתם עיצבנו אחד את השני במקום לעודד. ויצאתי מהלימודים בהרגשה לא מי-יודע-כמה. (ולהוסיף על זה את מזג האוויר הגשום - בכלל מבאס)
ואז חזרתי באוטובוס הביתה - נסיעה מלאת פקקים שגם היא הוסיפה לנאחס - וכשירדתי בתחנה ירד גם אדם מבוגר שכמעט ולא ראה ושאל אותי איפה מעבר החציה ומתי הרמזור ירוק. מצאתי את עצמי עוזרת לו ללכת עד הבית שלו, שהוא באותו רחוב שלי. כששאלתי אותו איפה הוא גר ענה "בדיור המוגן". ואני בכלל לא ידעתי שיש כזה בניין, כמה מטרים ליד הבית שלי. הוא סיפר שהוא מחכה לניתוח בשתי העיניים שלו, כל עין בעלות 1200 ש"ח. וכשעמדנו מחוץ לבניין שלו ואני כבר עמדתי ללכת, הוא כאילו חיפש על מה עוד לדבר וסיפר לי מה הוא עושה כל יום כשהוא חוזר הביתה (יורד במדרגות עד לדירה, מסדר את הקניות מהשוק, מחמם מים בקומקום, אוכל את האוכל שהוא בישל, רואה קצת טלויזיה עד 23 ואז הולך לישון).
הלכתי בהמשך הרחוב, תוך כדי שהגשם מטפטף עליי, וחשבתי על כמה אני ברת מזל שאני לא לבד, שיש לי כסף לפנק את עצמי כשצריך, שיש לי אוכל לחמם במקרר ואנשים שאוהבים אותי ואני אותם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
