|
 כינוי:
יובל בת: 44 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
Yes I Can
אני רוצה לחשוב על עצמי כבנאדם אופטימי, אבל אם מנתחים את הדברים ומפרקים מחשבות שלי, נוצרת תמונה די פסימית בסך הכל.
אני גרה בשכונה מחורבנת, כל המיץ של הזבל נמצא פה, וזה מפריע לי ומעצבן אותי שאלה השכנים שלי - אנשים שאני כל כך לא מתחברת אליהם ושהמנטליות שלהם כל כך שונה משלי (כמויות הזבל שנמצאות פה ברחוב לא הגיוניות, בטח לא הכוסות והעטיפות שזורקים לנו לגינה הפרטית כל הזמן)... אבל האם הייתי טורחת לקום ולעשות משהו נגד זה? לנסות להביא לשינוי כלשהו?
לבד - כנראה שלא. כי בקטע הזה אני פסימית. מתקשה להאמין שאפשר לשנות כל כך מהר...
בגלל זה נרשמתי השנה לקורס "אמנות ואקטיביזם" - מקום שבו באמת דורשים ממך לקום ולעשות משהו. כי בקטעים האלה אני צריכה שיתנו לי דחיפה, ואז אני בהחלט מסוגלת להתגלגל לבד.
אז היום, שיעור שלישי בסמסטר, החליטו לקחת אותנו לסיור בשטח כדי לשמוע מאנשים שבאמת פועלים בקהילה. הסתובבנו בפארק המסילה, שמענו מיוסי איך הצליחו למנוע שם הקמת כביש אוטוסטרדה באמצע השכונה ובמקום זה בנו גינות קהילתיות; הקשבנו גם לסטודנטים שלמדו בקורס שנה שעברה וסיפרו על הפרויקט שהתחיל בקיץ האחרון, מבוך אקולוגי (שלמרות שעבדו עליו המון, נמצא עדיין בפיתוח והם אמרו שהם מקווים שאנחנו נמשיך את התהליך).
וזה עשה לי טוב.
חזרתי הביתה אחרי הסיור בשמש הקופחת, שמחה ומלאת מרץ (אפילו עשיתי את כל הכלים בכיור!) ולשם שינוי גם אופטימית לגמרי.
צריך לדעת מאיפה להתחיל את השינוי.
הפרויקט* הקטן שעשיתי כמטלה לקורס בשבוע שעבר, בו ניסיתי לחנך את תושבי הרחוב שלי לא לזרוק זבל על הרצפה - נחל כישלון (כל מה שקרה הוא שהשקיות הירוקות נעלמו לאט-לאט, והזבל נדמה לי שגבר).
אבל היום למדתי שאפשר לשנות ואפשר להזיז, אם עושים את זה בצורה חכמה וחיובית.
ובתקופה כזו, שבה אין לי כל כך חשק ללימודים והאנשים במחלקה שלי נראים כה רחוקים ממני, נחמד להגיע פתאום למקום עם אנשים אחרים (ממחלקות אחרות) ורצון לעשות משהו אמיתי, לא סתם פרויקט וירטואלי אלא משהו שקורה במרחב ונוגע באנשים.
אולי אקרא את זה עוד כמה ימים/חודשים ואחשוב לעצמי "שוב הייתי נאיבית".
אבל נחמד לי להיות אופטימית לשם שינוי.
אני מוכנה לקיץ. 
* 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
