לפני שבוע הלכתי עם אבא שלי לירושלים לפגוש את עמית ויסברגר ומשפחתו, שחזרו ממסע של שנתיים (כמעט) ברחבי אירופה וישראל. אפשר לקרוא בהרחבה על הפרויקט שלהם בכתבות ב-NRG פה ופה, אבל אתמצת בקצרה (לעצלנים): בעל ואשה לקחו את ילדתם הקטנה וכלבה, הוסיפו עגלה עם סוס יפהיפה, וביחד יצאו למסע ברחבי אירופה למען השלום. "עגלת השלום".
עמית והסוס לופיו. צילום: אני.
ההורים של עמית הם חברים טובים של ההורים שלי וכך שמענו על כל העניין הזה, אבל הרבה אנשים הגיעו למפגש בירושלים דרך פרסומים באינטרנט ובעיתונות. בהחלט היה מרגש.
"הייתי בפאריס וגם ברומא, ראיתי את שבעת פלאי תבל..."
אוגי, ניחשת כבר את השיר? טוב, זה לא באמת קשה. אבל נראה לי שאני אפסיק עם המנהג הזה ברשותך, אין לי כח לחשוב על פעם על כותרת של שיר, מה גם שלא תמיד זה מתאים.
בכל אופן, לא רק עמית ואוד ראו שבעת פלאי תבל - גם אני הולכת לראות עולם בקרוב מאוד! לפני כמה ימים התקשר אלי מנהל מחנה מארה"ב, עשה לי ראיון קצר בטלפון, ויום אחר-כך כבר התקשרו אליי מהחברה בישראל שאחראית על השליחים והודיעו לי שהתקבלתי. התקבלתי! למי שלא הבין - אני נוסעת לניו המפשייר, ארצות הברית, כדי להדריך מחנה קיץ של יהודים עשירים! הטיסה ביוני...
(וזו אינה בדיחה של אחד באפריל, פתאום שמתי לב לתאריך היום...)
חשבתי לכתוב גם על היום המגעיל שהיה לי בעבודה אתמול (יום כל כך גרוע שכמעט רציתי לבכות, ואם לא זה אז לפחות להתפטר) אבל החלטתי לוותר על החוויה. סיפרתי את זה כבר למספיק אנשים כדי שהחוויה הנוראית תיחרט בליבי. 
תראו איך רובין ויליאמס מאושר עם הדי-לאב שלו. טוב, זה היה בסרט...
היום בערב אני יוצאת עם חברות לאזור המרכז, אחת מהן החליטה שהיא רוצה לצאת לפאב אירי ויהי מה. מקווה שיהיה כיף.
ושבוע הבא, אני נפגשת איתו. הסיבה שלא כתבתי עליו עד עכשיו היא כי הוא קורא פה (שלום לך) ואני לא יודעת איך הוא ירגיש אם אני אכתוב עליו (כלומר עליך) בבלוג. בכל מקרה, אני כבר מחכה לשבוע הבא... שבת שלום! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יובל