ירושלים

לפני שבוע הלכתי עם אחותי לראות את מישהו לרוץ איתו, אחרי הרבה זמן שהתלבטתי אם כדאי לראות אותו. פשוט כשקראתי את הספר כ"כ התרגשתי, התפעמתי, התאהבתי בו - שהיה נדמה לי שסרט המבוסס עליו רק יוכל להרוס. אחותי הרגישה כמוני, אבל בסוף החלטנו בכל זאת לתת צ'אנס, ושתינו הסכמנו שהיה שווה את זה. כן, יש לו אי אלו מגרעות והבדלים בעלילה מהספר - ובכל זאת, כשהמסך השחיר והמוסיקה התחילה, הרגשתי שוב נפעמת, מרוגשת, מאוהבת... פשוט, בצורה שונה לגמרי מזו שהרגשתי אחרי הספר.

זה ספר/סרט שגורם למי שלא מכיר את ירושלים לאהוב אותה קצת, ולמי שמכיר לאהוב אותה יותר. יש סרטים שמתרחשים בירושלים אבל לא מרגישים את זה בכלל. בסרט הזה, ירושלים היא דמות - ממש כמו שאומרים על ניו-יורק בסרטים של וודי אלן.

יום אחר כך יצא לי להיות במרכז העיר (לראיון עבודה, שהתבטל ברגע האחרון) והסתובבתי בכל אותם מקומות שתוארו בספר וצולמו לסרט: המדרחוב, כיכר ציון, רחבת המשביר ואפילו החנות לכלי הנגינה שאפרים שמיר "מוכר" בה (אגב, לא שמתי לב לקיומה לפני זה, כי היא די מתחבאת במדרחוב)... ושוב אפפה אותי אותה התרגשות, הרגשת קסם באוויר, וכמיהה לצאת לאיזה הרפתקה נחמדה כמו אסף שמחפש את תמר.

תל אביב

 "יצאתי לכיוון מישור החוף, איזה שוק אני עומד לחטוף!"

נראה לי שהפעם האחרונה שהייתי בעזריאלי היתה לפני שנה וחצי. עד שהייתי בו שוב, השבוע, ונזכרתי למה אני כל כך שונאת את המקום הזה. מאות אנשים הולכים צפוף צפוף, צועקים ודוחפים כאילו הם היחידים בעולם, מתלבשים כדי לעשות פוזה, בדוכנים לוקחים 8 ש"ח על בקבוק מים... למה מה קרה, מלחמה?

ואז יוצאים למרפסת ועוד יותר גרוע - אם קודם לא יכולתי לזוז כי היו יותר מדי אנשים, עכשיו קשה לזוז כי האוויר דחוס. חם. לח. תעצרו את העיר - אני רוצה לרדת!

חיפה+

ואתמול נסעתי עם המשפחה לחיפה (גם שם לא הייתי לפחות שנה וחצי, הפעם לא מבחירה) וגיליתי שגם שם לא חוסכים בלחות. הרגשתי כמו בתוך תנור והתחלתי להזיע כמו חמור, רק בגלל הלחות הזאת.

כדי לא למות מעומס חום עצרנו בדרך דרומה בעיירת IKEA (נדמה לי שעל המפה זה מופיע כנתניה, אבל אפשר כבר להכריז על איקאה כעיר) והפשרנו עם המזגן, או יותר נכון לומר הוקפאנו. היה כבר אחרי 10 והם פתוחים עד חצות בימי חמישי, אז מיד התחלנו בשופינג פיצ'פקעס לילי סוער. סה"כ לאף אחד לא היתה מטרה מוגדרת חוץ ממני, אז כולם קנו מסגרות וכלים למטבח ו"פתרונות אכסון" למיניהם. אבל אני באתי לשם במטרה למצוא שידה, ומצוא מצאתי! והנה היא, לתפארת מדינת ישראל!

אפילו הכנסתי שני פריטים אופיניים לי להמחשה. אבל למעשה השידה עדיין לא מורכבת וגם לא תהיה - עד שלא אגמור לשפוך את תוכן כל המגירות שיש לי בחדר ולסדר אותן. זה ייקח כמה שנים...

ירושלים

אז היום חזרתי לעיר שלי, לבית האמיתי שלי, ויצאתי עם כמה חברות למייק'ס פלייס המחודש. אני לא מתה על רוב סוגי האלכוהול וכמעט אף פעם לא מזמינה שוטים כי זה בלתי אפשרי בשבילי לשתות את כולו בבת אחת - אבל היום הזמנתי שוט, שאם הבנתי נכון את שמו זה משהו כמו 'נזק מוחי'. שלומית הזמינה אותו דבר, עשינו לחיים והצלחנו שתינו לשתות הכל במכה אחת, אבל מה - כלום לא קרה! נאדה! כאילו שכחו להכניס את האלכוהול. נו טוב, אח"כ נורית ושרון התחילו משחק ביליארד שנמשך ונמשך ונמשך (כי הן די גרועות) עד שאנשים מסביב התחילו לאבד את הסבלנות ופצחו בקריאות שמחה כשהן סוף סוף הכניסו כדור. היה נחמד.

חשבתי להשתתף בפרויקט ישראבלוג שלי, אבל עשיתי יותר מדי פרויקטים לאחרונה, זה כבר לא לרמתי.  (האמת היא שאין לי כח להתחיל לחשוב על פוסט מרגש לסיכום הזמן שלי פה). I'm here and i'm here to stay - תתמודדו עם זה.

ועכשיו אני הולכת לסדר את החדר שלי, בלילה תמיד באה המוזה.

"לכל אחד ישנו מקום בירושלים

 שהוא קורא, קורא לו אהבה,

 כשיבוא בסוף יחף וקר אלייך,

 ימתקו האור והאבק."