טוב, לא באמת שונאת, זאת מילה חזקה מדי. יותר נכון לאמר שאני לא מתחברת לחתולים. לפחות לרוב הגדול שלהם. אבל היום בעודי הולכת ברחוב בדרך חזרה מחדר הכושר, ראיתי חתולה ג'ינג'ית קטנה וחמודה, ולא יכולתי להמנע מלהתכופף ולקרוא לה לבוא אליי. להפתעתי היא באמת התקרבה ונתנה לי ללטף אותה (אחת הסיבות שאני לא אוהבת חתולים היא שהם כאלה פחדנים), ואחרי כמה דקות שהיא התמסרה לי ככה התחלתי ממש לחבב את הג'ינג'ית הקטנה.
 
אז החלטתי להביא אותה לבית - 15 דקות הליכה מאיפה שמצאתי אותה. כשהרמתי אותה על הידיים היא לא התנגדה בהתחלה, אבל מתישהו גילתה חוסר מנוחה ורצתה לקפוץ למטה. אז שחררתי אותה, ואמרתי שאני לא אכריח אותה לבוא איתי בכח... אבל החכמה התחילה לעקוב אחריי, הולכת מספר צעדים מדודים מאחוריי - בלי להתקרב מדי, בלי להתרחק. כשחציתי את הכביש היא היססה קצת, ואז הסתכלה ימינה ושמאלה (ממש ככה זה נראה!) וחצתה במהירות. באמת חכמה, יחסית לחתולה.
 
אבא שלי לא היה בבית כשהגעתי, מזל. אמא כמובן שמחה על החתולה ולא הביעה שום התנגדות שנשמור אותה - אבל כשאבא הגיע מאוחר יותר, הו איזה סצינות היו... לא יודעת מה יש לו נגד חיות, אבל ככה זה היה מאז ומתמיד והכי הרבה שהצלחנו להחזיק חיה היה שנה ברציפות (כלב בוקסר מקסים שכולם כולל אבא שלי אהבו, ומת בגיל צעיר ממחלת לב ).
הבטחתי שאני אדאג לטפל בה ולעשות כל מה שצריך (לא שחתולים צריכים הרבה טיפול), והוא שאל מה עם אוכל ואיפה היא תעשה קקי, אז הבטחתי שאני זאת שאקנה את האוכל מכספי וגם ארגז עם חול שיהיה. אבל הוא אמר שהוא לא רוצה ארגז חול באמצע הבית, והמשיך להקשות בשאלות "מה יהיה כשתסעי לטיול המתוכנן של חצי שנה? מי יטפל בחתול אז?" ועל זה לא היתה לי תשובה.
 
בכל מקרה, נכון לעכשיו החתולה ישנה מחוץ לבית בארגז מרופד שסידרתי לה. אני מקווה שאבא לא יקום מחר מוקדם בבוקר ויסלק אותה איכשהו (בכל מקרה הוא קם כמה שעות טובות לפני)...
 
מה שבטוח, נהניתי מאוד לשבת על הכסא בחצר שעה שלמה ורק לשחק איתה ולתת לה להירדם עליי. חמודה.
 

 
נ.ב. הקטע נכתב בלשון נקבה, אבל נכון לעכשיו אני בכלל לא בטוחה אם זה חתול או חתולה. מחר נלך לווטרינר והכל יתברר.
 
מיאו ולילה טוב.

      עדכון: זה לא חתולה, זה חתול!