העבודה במוקד מתחילה להיות סוג של שגרה, אפילו שעוד לא ממש התחלתי לעבוד אלא אני רק בהכשרה. אז נותנים לי להקשיב לשיחות כל הזמן ולתרגל על התוכנה של המחשב, והיום אפילו עניתי לכמה שיחות, קצת גמגמתי בהתחלה אבל היה משעשע. אנשים מתחילים לשפוך את כל הסיפור חיים שלהם בטלפון - הם לא מבינים שאנחנו מקבלים כסף ככל שהשיחה יותר קצרה ולכן לאף אחד לא באמת איכפת מהם (עד כמה שזה עצוב).

חוץ מזה יש לי החלטה שבינתיים אני עומדת בה די יפה: לוותר על הקו השני שמביא אותי לעבודה (אני צריכה 2 אוטובוסים לכל כיוון) וללכת את כל הדרך הזו ברגל, כמעט חצי שעה אקסטרא בבוקר ובצהריים. אני נהנית מההליכה הזאת, אפילו אם קר (מתחממים תוך כדי), כי זו הזדמנות טובה לנקות את הראש וגם לתת לעצמי אשליה שאני לא לגמרי פדלאה. כשסיפרתי לבנות מהקורס שאני הולכת ברגל הן פתחו עיניים ולא הבינו איך אפשר לעשות פעולה כל כך מסובכת כל יום. ניסיתי להסביר שזה לא ביג דיל אחרי שהלכתי 940 ק"מ רצוף, אבל הטיעון לא שיכנע (רובן לא שמעו מעולם על שביל ישראל). ובכל זאת, יש עוד אחת שאוהבת ללכת והיום הצלחנו לשכנע עוד שתי בנות שילכו איתנו, וכבר נהינו חבורה קטנה ועליזה.

היום קיבלתי ידיעון משנקר, עליו רפרפתי ואז זרקתי אותו על השידה מעל הידיעון של בצלאל שהגיע שבוע שעבר. נשאר לי עוד לקבל מויצ"ו חיפה ומהמכון הטכנולוגי חולון, להחליט למי מהם אני רוצה להירשם, לשלוח 800-900 שקל לכל אחד מהם (למה זה עולה כ"כ הרבה לעזאזל?) ולהכין תיק עבודות. קלי קלות...

ועכשיו כדאי שאני אתחיל להתארגן לשינה (לא שזה באמת יקרה) כי השעון מכוון על 6:15 מחר כמו כל יום. תזכורת לעצמי: לספר בהזדמנות על מגיפת החתונות שמתפשטת מסביבי לאחרונה ולמה זה כל כך מטריד אותי (רמז: המתארסות הן בגילי!!).

Gute Nacht und Auf Wiedersehen!