אנשי הקשר שלי במסנג'ר ראו בזמן האחרון מתחת לשם שלי את השורה "לא באמת פה, יש לי תיק עבודות להכין!". ואכן אני רוב הזמן לא באמת פה ובאמת יש לי תיק עבודות להכין, אבל כמות הזמן שאני משקיעה בו תכל'ס, לעומת הזמן שאני מתכננת להשקיע בו, היא לא מספיקה.

נרשמתי כבר לשני מוסדות לימוד בתקווה להתקבל: בצלאל, שהמבחנים שלו הם בתחילת אפריל; ושנקר, שהשלב הראשון במיונים לשם הוא כבר ביום שני בשבוע הבא! [יחד עם הפסיכומטרי שחצי עולם עושה, הא] והתיק עבודות שלי רחוק מלהיות מושלם. אז אני מנסה להעתיק איזה תמונה לצבעי מים [פה למעלה], וניסיתי להעתיק איזה ציור לרישום [פה בפליקר], אבל מה יהיה במבחנים עצמם, כשאצטרך להעתיק לא סתם תמונה אלא פלפל בשר ודם, או כל חפץ בנאלי אחר שאצטרך לרשום?

אני חלודה.

ואני נעה בין רגעים של פאניקה ו"אימל'ה אין לי מספיק ציורים ואני לא יודעת לרשום בכלל והם בטח ישאלו אותי מה את עושה פה ולמה את לא הולכת ללמוד צילום או משהו", לבין רגעים של נונשלנטיות ו"יש לי מספיק תמונות טובות שירשימו אותם אז כל מה שאני צריכה זה עוד 2-3 ציורים ועוד עבודת פוטושופ לדוגמה ואני מסודרת".

המפ.

העבודה שלי במוקד, לעומת זאת, הרבה פחות מלחיצה. אחרי פחות מחודש של עבודה זכיתי באחד הימים בתואר "כוכב יומי" כמי שהיה לה ממוצע של הכי הרבה שיחות בשעה לאותו יום (תואר שאחד העובדים מקבל בכל יום ולא מקבל כלום חוץ מזה שמקריאים את השם שלו וכולם מסתכלים עליו - אבל אצלי היו הרבה קולות התרשמות עקב העובדה שאני עובדת חדשה במוקד). אחרי חודש וחצי המנהל לקח אותי לשיחת משוב על האזנות שהוא עשה לשיחות שלי - הוא אמר שאני ממש אדיבה, בקיאה, מצוינת ואסרטיבית (!) ולכן מתאימה לענות לתחום נוסף של שיחות, הוצל"פ ולא רק בימ"ש. נשלחתי לקורס לאנשי המוקד שאמור להכשיר אותם לענות על התחום הנוסף, אבל ביקשתי לפרוש אחרי יום אחד כי הבנתי שזה משעמם, מגעיל, וכל מה שייצא לי מזה זה יותר אחריות וכאבי ראש והרבה יותר עבודה בלי שום תמורה (הם לא נותנים העלאה בשכר או שומדבר אחר).

וכך חזרתי להיות מוקדנית "רגילה". עדיין אדיבה בקיאה ומצוינת (עם האסרטיבית אני לא מסכימה), ועם פז"ם של חודשיים בעבודה, מה שמשאיר לי רק עוד 4 חודשים לחוזה שחתמתי אצלם ואז... לעוף! לטוס! לטייל! עולם שלם מחכה לי בחוץ. :)

אגב עולם שלם, החברה הכי טובה שלי שטסה יחד איתי להדריך מחנה בארה"ב לפני יותר משנה וחצי, חזרה בשעה טובה ארצה (כבר חשבתי שהיא תשתקע שם ותגדל משפחה...) ונפגשנו בסופשבוע שעבר וגם בסופשבוע הזה, להשלים פערים. כמה התגעגעתי לשאנטיפית הזאת.

ועכשיו שכתבתי את העדכון החודשי, אני פורשת לראות "לא הבטחתי לך", להקליד לאמא שלי כתבה שהיא כתבה ביד וצריכה להדפיס (כן הבטחתי לה) ואולי, רק אולי, לעבוד עוד על התיק עבודות.