הדייט הכפול שלי התרחש אתמול בערב. הכוונה היא לא לדאבל-דייט, שבו יוצאים שני זוגות ביחד, אלא שלי היו שני בחורים להנות מהם: בחור א', שיקרא להלן הצהוב; ובחור ב', שיקרא להלן יוניבלוך או בקיצור ג'וני.

ג'וני היה מקסים כהרגלו, לא שאני יודעת מה זה הרגלו. החל מ'נפוליאון' שפתח את ההופעה (בגרסה המקורית. חשבתי שהם שרים אותו בגרסה משוכללת עכשיו), דרך שירים כמו 'נעים בחוץ' ו'הפסיכולוגית' שאהבתי באלבום הקודם, ועד שירים מהאלבום החדש כמו 'הצגה יומית' ו'אחרי שאפרת התאבדה' המצוינים. בשביל ההדרן קיבלנו את 'אחריות' + הריקוד המגניב שלו בהופעה חיה (ובלי טעויות כמעט), ואת 'נוף אחר' שנטחן ללא הפסקה בצלגלג ועדיין לא נמאס עליי - בטח לא כשזכיתי להיות חלק מהמקהלה ששרה את הלה-לה-לה שוב-ושוב-ושוב... :)

עד כאן ג'וני החמוד. והצהוב? גם הוא היה חמוד. אמנם היה קשה לדבר מבעד לנסיונות של יוני לצרוח כשהוא מעמיד פני רוקיסט, אבל בכל זאת דיברנו, צחקנו, השלמנו פערים... וכשנפרדנו בסוף הערב הוא אמר שהיה לו כיף, שאני חמודה, וש"אשמח להיפגש שוב לפני שאת טסה" - והשאיר למעשה את הכדור בידיים שלי.

ופה אני מוצאת את עצמי באותו מצב שהייתי לפני שנתיים - שבו בדיוק כשמתחיל משהו מעניין, אני עם כרטיס ביד בדרך לסוף העולם.

יכול להיות שאני עושה את זה בכוונה?

ייאמר לזכותי שבשני המקרים הכרטיס הוזמן הרבה לפני הבחור (אבל בעצם אני לא בטוחה שזה אומר לזכותי)...

עוד לא החלטתי מה יהיה הצעד הבא שלי ולאן אני ממשיכה מכאן. מה שבטוח - יהיה מעניין.